מאיר - מנחם רוטשילד

בן יעקב והדסה. נולד ביום א' באב תש"ו (29.7.1946) בפתח-תקוה. בשעה ‏ שהגיע לגיל-הלימודים התחיל את לימודיו היסודיים ב"מוריה" בתל-אביב ‏ ולאחר-מכן עבר ל"ישיבה" בתל-אביב וסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר ‏ לדוגמא בירושלים. לאחר-מכן למד את לימודיו התיכוניים בישיבת ‏ ‏"בני-עקיבא" - "נתיב מאיר" אשר בבית-וגן. בהיותו בכיתה י"ב הגיש למשרד ‏ החינוך עבודה שנתית בתולדות ישראל על הנושא "החלוקה" (כביטוי ליחסה ‏ של יהדות הגולה ליישוב היסודי בארץ ישראל בשנים 1860 - 1810). הספיק ‏ ללמוד פחות מטרימסטר אחד באוניברסיטה העברית בירושלים - תולדות ‏ ישראל והיסטוריה כללית. מאיר-מנחם הקסים את יודעיו ברב צדדיותו ‏ ובהיקף הרחב של התעניינותו: לימודי היהדות, מחשבה ופילוסופיה, ידיעת ‏ ארץ-ישראל וההיסטוריה שלה. הוא היה מטובי המדריכים והמחנכים של ‏ תנועת-נוער "בני עקיבא". כיהודי דתי בעל-הכרה וזקיפות-קומה לא חשש ‏ מעימות עם בעיות-הזמן.‏ בינואר 1965 גויס לצה"ל (נח"ל מוצנח) ואת שירותו הסדיר גמר בערב פסח ‏ תשכ"ז. אז, בימי הכוננות למלחמת ששת הימים, התפעל מכושרם של חבריו ‏ המבוגרים ממנו בהרבה. פעם התבטא בשיחה עם חברו כי אם יידרש ממישהו ‏ ביחידתו משהו מיוחד הוא יעכב בעדו מעשות את המעשה ובייחוד אם הוא ‏ בעל-משפחה, ואכן החלטה זו הגשים בצאתו ללא כל פקודה כדי לחלץ את ‏ חברו שהיה פצוע פצעים קשים על גשר אלנבי. בצאתו להושיט עזרה לחברו ‏ נפל גם הוא; זה היה על גשר אלנבי ביום כ"ד בטבת תשכ"ח (25.1.1968). הוא ‏ התרשם מאד בקראו על מעשהו של דניאל ורדון, איש גבעת-ברנר, שיצא ‏ להציל חבר מתוך ידיעה שמעשהו זה עשוי לעלות לו במחיר-חייו - ובקראו ‏ את הסיפור הזה עם אחותו העיר: "זאת אין את יכולה להבין - לראות חבר ‏ פצוע לפניך ולא לחוש לעזרתו". הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ‏ שעל הר-הרצל בירושלים.‏ אחרי נפלו יצא הספר "החלוקה" בהוצאות ראובן מס בצירוף דברי-הערכה ‏ משל פרופ' י' י' ריבלין, פרופ' ח' ה' בן-ששון מהאוניברסיטה העברית ‏ בירושלים וד"ר ד' קוליב מהאוניברסיטה בר-אילן. שמו הוזכר בספר "צנחנים ‏ מסיני ועד גולן". תולדותיו ותיאור קרבו האחרון מובאים בספר "נזכור" ‏ בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, ‏ בעריכת יהודה האזרחי. כתבה עליו פורסמה בשבועון "פנים אל פנים".‏ רוטשילד מאיר-מנחם, יהי זכרו ברוך.‏