סעדיה אלקיים

בן אליהו ואסתר. נולד ביום כ"ב בכסלו תר"ץ (24.12.1929) בתל-אביב. דור ‏ שלישי בארץ. בן למשפחת אצילים מרוקאים: סבו היה יועץ השולטן המרקשי, ‏ אשר עזב את כהונתו מאהבתו הרבה לציון, והוא היה יהודי יחיד בין אלפי ‏ הערבים בלוד, אשר בה התיישב‎;‎‏ אביו, שירש את בית-מסחרו וזכה להערצת ‏ כל יודעיו, העדיף להקים ביתו בתל-אביב הצעירה למען חינוך ילדיו. אחרי ‏ שסעדיה סיים את לימודיו בבית-הספר לדוגמא, למד שנתיים בגימנסיה ‏ העברית "הרצליה" ולאחר מכן סיים את המוסד החקלאי בבן-שמן. ‏ השתתף במלחמת הקוממיות ונלחם בחזיתות שונות, החל בצפת בצפון וכלה ‏ ברחובות בדרום. במשך ארבע שנות חייו האחרונות שירת בצבא-הקבע. ‏ בדרגת סרן פיקד על חלק מהכוחות שהשתתפו בקרב עזה.‏ ביום ו' באדר תשט"ו (28.2.1955) פרץ בראש חייליו, כבש מחנה צבאי מצרי ‏ מוגן והמשיך למחנה שני בראש החוליה הפורצת. התנגדות האויב הייתה ‏ נמרצת ובהתקדמותו בראש אנשיו, גלוי לאש האויב, פגע בו כדור וכך מצא ‏ את מותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. אחרי ‏ נפלו ציין אותו לשבח הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף משה דיין, על גבורה ורוח ‏ מנהיגות למופת. ‏ זכרו הועלה בספר "מלחמות הצנחנים" לאורי מילשטיין.‏ אלקיים סעדיה ("סופפו"), יהי זכרו ברוך