בן-עמי שוורצבוים

בנם-יחידם של פנחס ויהודית. נולד ביום כ"ו באייר תרצ"ח (27.5.1938), ‏ בתל-אביב וסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי-הדתי "בילו" בתל-אביב. ‏ אחרי כן למד שלוש שנים בבית-הספר התיכון "בילו", אף על פי שלא היה דתי ‏ לפי הכרתו ומנהגיו, הרבה בויכוחים ובפולמוסים פוליטיים ודתיים גם עם ‏ חבריו וגם עם מוריו. עוד בילדותו התבלט ביושר דרכיו, באהבתו את הצדק ‏ וברדיפת האמת. הוא היה כן והוגן עם עצמו ועם זולתו. תמיד היה שש לעזור ‏ לזולת. כדי לסייע במימון לימודיו היה יוצא לעבודה בחופשות-הקיץ בבריכות ‏ הקרנלית ובשמירה במפעלי ים-המלח. זו הייתה עבודה קשה בשתי משמרות ‏ ליממה. תקופה קצרה היה חבר בתנועת-נוער דתית ("הנוער המזרחי") ואחרי ‏ כן הצטרף לתנועת הספורט הדתית "אליצור" לזמן קצר. בעיקר היה פעיל ‏ במועדון הקליעה של הגדנ"ע באבו-כביר, זכה בתחרויות קליעה רבות והיה ‏ מראשוני החניכים של מועדון הקליעה. הוא הגיע להישגים נכבדים וזכה ‏ במדליות ובפרסים אישיים וקבוצתיים. עוד לפני שגויס לצה"ל הקדיש חלק ‏ מזמנו לאימון בקליעה. נוסף להישגים בקליעה התבלט בן-עמי גם בפעילותו ‏ החברתית במועדון; הוא היה מן השקדנים והמתמידים שבין החניכים. הוא ‏ ניחן גם בכישרון בתחום המוסיקה ולמד לנגן בכינור שנים אחדות. בשעות ‏ הפנאי אהב להאזין לנגינה מעל תקליטים והקליט לעצמו בסרט הרשמקול ‏ את המנגינות האהובות עליו. כתחביב עסק בן-עמי בגידול דגי-נוי והיו לו ‏ כשבעים אקוריונים. אחרי כן עבר לגידול כלבים. הוא היה גם חובב טבע ‏ ובנעוריו היה מרבה לטייל בחיק-הטבע בחברת חבריו. הוא אהב לשוט בירקון ‏ ולצאת לשיט מפרשיות בים. הוא התמסר גם למלאכת-יד והצטיין ביציקת ‏ פמוטות, בפיסול פסלים ויצירת נרות. הוא עיצב את נר-הזכרון לחללי צה"ל ‏ והמשפחה ממשיכה בהפצתו.‏ בן-עמי גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1956. מן הטירונות נשלח לקורס ‏ מדריכי גדנ"ע, ואחרי זה לקורס קציני חי"ר ולקורס קומנדו. הוא נפצע בקורס ‏ זה, אך לא ויתר, והמשיך בו עד תומו. אחר כך סיים קורס קציני-חבלה כחניך ‏ מצטיין. הוא גמר את שירותו הסדיר בדרגת סגן ואז התנדב לשנה של שירות ‏ קבע ובשנת 1959 נשא לו אישה. לאחר שעזב את הצבא השתלם בחבלה ‏ אזרחית בגרמניה ואחרי כן עבד בבית-החרושת למלט "שמשון" כמנהל עבודה ‏ במחצבה. מתוך אהבתו ליופי ולאמנות הקים עסק עצמאי למוצרים ‏ דקורטיביים. כן למד בקורס להוראת הנהיגה והתחיל לעבוד כמורה-נהיגה. ‏ תחילה עבד כשכיר וכמחצית השנה לפני נפלו - הפך לעצמאי, לאחר שרכש לו ‏ מכונית ללימוד-נהיגה. הוא היה בעל הגיון בריא וידע להגן בחום על דעותיו. ‏ מעולם לא התבייש להודות אם נמצא טועה. כל מי ששוחח אתו שם לב ‏ למיוחד שבו, לעמקות, לביטחון, להבנה ולכנות שלו. הוא היה מתבל את ‏ דבריו בהומור בריא. הוא אהב את השינוי בחיים ותמיד שאף למשהו חדש. ‏ הוא סלד מחדגוניות בחיים. משפרצה מלחמת ששת הימים הצטרף ללוחמים ‏ והשתתף בכיבוש רמת-הגולן (אל חמה). בשבוע הראשון של אוגוסט 1969 ‏ נקרא לשירות-מילואים פעיל. היום ט' באלול תשכ"ט (23.8.1969), נפל בעת ‏ מילוי תפקידו בהתפוצצות מוקש, שהוטמן על-ידי מחבלים מצפון לגשר דמיה ‏ והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הניח אישה, מרים, בן - עמיר ‏ ובת - עינת. שמו של בן-עמי הונצח על-ידי הענקת פרס לחניך המצטיין במועדון הקליעה ‏ ‏"כביר" באבו-כביר, שהוא היה אחד מראשוניו. כן נערכות מדי שנה בשנה ‏ תחרויות-קליעה לזכרו וגביע נודד על שמו מוענק לזוכה; במלאת שנה ‏ לנפילתו נערכה תערוכה של עבודותיו בגלריה 220 (ברח' בן-יהודה ‏ בתל-אביב); חבריו לחטיבת הצנחנים הציבו גל-עד ליד מקום נפילתו; שמו ‏ חקוק על אנדרטת הצנחנים ליד תל-נוף וגם על האנדרטה לזכר חללי ‏ בקעת-הירדן במרכז הבקעה; תמונתו כלולה בספר עלילות הצנחנים "צנחנים ‏ ‏- מסיני עד גולן".‏ שוורצבוים בן-עמי, יהי זכרו ברוך.‏