מיכאל שטיינר

בן קורט ויהודית. נולד ביום ט' בשבט תש"ה (23.1.1945) בברלין, ‏ בירת-גרמניה, בימיה האחרונים של מלחמת-העולם השנייה. בשנת 1952 ‏ לאחר שנמלט יחד עם אמו מארץ קומוניסטית ולאחר מסעות מייגעים הגיעו ‏ לארץ והתיישבו בפתח-תקוה בדירה קטנה אשר הכין להם אבי-המשפחה, ‏ שעלה לפניהם לארץ. למרות קשיי-השפה מצא מיכאל שפה משותפת עם ‏ חבריו והתחבב על מוריו בשל שקדנותו. כן אהב את הטבע - את כלבו ואת ‏ ציפוריו שהיו רעיו בביתו וכל שיח וצמח בשדה היו לו חברים ומקורבים. ‏ מיכאל למד בבית-ספר יסודי וסיים את לימודיו בו ולאחר-מכן למד את ‏ מקצוע המסגרות באופן יסודי. כי כוונתו הייתה לבוא לעזרת המשפה מאחר ‏ שמצבה הכלכלי היה קשה. הוא נטה לספורט ואהב את הטיול בארץ כשהוא ‏ רכוב על גבי אופניים. ‏ במאי 1964 גויס לצה"ל והתנדב לחיל-הצנחנים. מיכאל לא התאמץ להבליט ‏ את עצמו במיוחד בין חבריו אך הכל ידעו כי אפשר לסמוך עליו ובשל כך ‏ אהבו אותו. מיכאל היה מלא בטחון עצמי, חברותי, מוכן לעזור לזולת, אבל ‏ על כל אלה הייתה צניעותו רבה. כאשר שוחרר מן הצבא חזר לביתו אולם ‏ הוא היה מחוסר עבודה והמצב בארץ בימים ההם היה קשה. משפחתו רצתה ‏ שהוא ימצא את מקומו בחוץ-לארץ אך הוא מאן לשעות לפניות של ‏ בני-משפחתו בטענו כי רק בארץ מקומו. ביוני אמר להתחתן והחליט לרהט ‏ את דירתו במו ידיו, אף-על-פי שמקצועו לא היה מקצוע הנגרות. אך לא ‏ כאשר תיכנן היה. מזמן לזמן היה יוצא למילואים וכן נקרא לדגל לפני מלחמת ‏ ששת הימים, וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל ‏ בקרב שנערך במערך המבוצר של שיך-ג'ראח בירושלים הבירה. הוא נפל ‏ מצרור אשר בה מאחד הבתים שאליהם עבר חלק מהירדנים שבמערך. הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספר ‏ ‏"מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו ‏ האחרון.‏ שטיינר מיכאל ("מיכה"), יהי זכרו ברוך.‏