נתן שכטר

בן שמעון ופנינה. נולד ביום ו' באדר א' תש"ו (19.2.1945) בהרצליה. בהגיעו ‏ לגיל-הלימודים למד בבית-הספר היסודי על-שם ברנר ולאחר שסיים את ‏ לימודיו שם למד בבית-הספר התיכון. הצטיין בלימודיו וסיים אותם. מילדותו ‏ היה חבר בתנועת-הנוער וכתוספת לערכים שספג בבית-הוריו רכש כמה ‏ ערכים רצויים מן התנועה שאליה השתייך, היינו - את אהבתו לכל אדם ואת ‏ חיבתו למולדת. מנעוריו ברורות היו מטרותיו בחיים: לתת את שירותו ‏ בצנחנים וללמוד את תורת-הרפואה, כי באלה יוכל לשרת את הארץ ‏ ויושבי-בה.‏ באוגוסט 1963 גויס לצה"ל, התגייס לצנחנים, עבר קורס-חובשים וקורס מ"כ, ‏ ובסיום הקורס הפך למפקד-כיתה ולאחר-מכן - לסמל-מחלקה. במשך שירותו ‏ השתתף בפעולת-התגמול בקלקיליה, והיה מן הסמלים הבודדים ‏ שמפקד-הגדוד בחר להשתתף בפעולה זו. הוא נימנה עם כוח-הרתק, שמטרתו ‏ הייתה לחפות על החבלנים בפעולתם. כאשר שוחרר מן הצבא עבד וחסך את ‏ הכסף ללימודים ואז היה פנוי להתחיל בכיוון המטרה השנייה בחייו; הוא ‏ לימוד-הרפואה. הוא עמד בבחינות הכניסה אל האוניברסיטה בבולוניה ‏ ונתקבל כסטודנט בפקולטה לקפואה שבה. בנוסף לקשיים בשפה ובלימוד ‏ עצמו הכבידו עליו גם געגועים לארץ. אך מתוך מאמץ של שקידה התגבר נתן ‏ עליהם - ובאחת התנחם כי עם הזמן שיחלוף יתקרב הוא להגשמתו של ‏ חלום-חייו. במכתביו להוריו, לחברתו ולחבריו נתן ביטוי לכיסופיו כגון: ‏ ‏"איטליה יפה מאד, אך הארץ יפה יותר…". "השלג כאן היה חוויה אמיתית, ‏ אך השמש שלכם הרבה יותר נעימה…" דברים כאלה שימשו עדות לגעגועים ‏ לארץ. מתחילה אמר לשוב לארץ עם סיום שנת-הלימודים, לשאת את חברתו ‏ לאישה, ולחסוך כסף לשם המשכת-לימודיו. אבל בהגיע הידיעות על ‏ המתיחות בארץ שלפני פרוץ מלחמת ששת הימים לא מצא נתן מנוח. הוא ‏ דורש מאת חבריו הישראלים לחזור לארץ בלי דיחוי להצטרף ללוחמים. ‏ מכתביו היו מלאי דאגה וחרדה לבית ובבוא הידיעה כי מיצרי טיראן נסגרו ‏ הביע את אלה להוריו - והם ענו לו: "אתה מבוגר, נהג בהתאם לשיקולך ‏ ולמצפונך…" אז קם נתן וללא קבלת צו-גיוס הגיע לארץ כמתנדב ‏ לחיל-הרפואה. בהתלהבות הטיל את עצמו אל תוך המלחמה, וביום השלישי ‏ לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל בקרב שנערך ליד מוסיאון ‏ רוקפלר, מקום שם נפלו פצצות ונפגעו לוחמים רבים. בתוך השטח המופגז ‏ טיפל נתן בפצועים אשר באיזור ללא מחסה אף-על-פי שהפקודה הייתה ‏ לתפוס מחסה, ובפגוע בו פצצה קטלנית נפל בין שאר חבריו. הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.‏ אחרי שנפל החליט ציבור-הסטודנטים בבולוניה להקים את מועדונם על שמו ‏ ‏- והמחלקה להנצחת החייל במשרד-הבטחון השתתפה בתרומה למטרה זו. ‏ ביזמת חבריו לרפואה בבולוניה והקהילה היהודית שם נקבע לוח-שיש ‏ בעברית ובאיטלקית בכניסה לבניין הקהילה היהודית שבמקום בנוכחותם של ‏ אחד ממוריו לרפואה, נציגי הקהילה והקונסוליה הישראלית. בבית-הספר ‏ התיכון בו למד נקראה הספרייה על שמו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת ‏ הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. שמו הונצח בספרו ‏ של משה נתן "המלחמה על ירושלים" וכן מסופר עליו בספר "ירושלים לנצח" ‏ מאת אלי לנדאו.‏ שכטר נתן, יהי זכרו ברוך.‏