עודד שכנאי

בן משה והדסה. נולד ביום י"ט באלול תש"ד (7.9.1944) בקבוצת חניתה. למד ‏ בבית-הספר היסודי "מגינים" בקרית-חיים, אחרי כן עשה שנה אחת בפנימייה ‏ הצבאית בבית-הספר הריאלי בחיפה והמשיך את לימודיו התיכוניים ‏ בקרית-חיים. מגיל צעיר היה עודד חניך "התנועה המאוחדת" ואחרי כן היה ‏ מדריך בה. הוא הצטיין כמחנך ומנהיג בתנועה. יחד עם חברים לרעיון הלך ‏ להגשמה והצטרף לקבוצת יפעת. עודד אהב את עבודת-השדה והתמסר לה ‏ בלב ובנפש. הרבה משעותיו הפנויות הקדיש לקריאת ספרות מקצועית, כי ‏ תמיד שאף להשתלם ולהרחיב את הידע המקצועי שלו. בעבודתו בענף ‏ הכותנה דאג שכל דבר ייעשה בזמנו, אך לא זכה לראות באסיף האחרון. לא ‏ רק העבודה העסיקה אותו, אלא גם ענייני הרוח. הוא נהג להשתתף בשיחות ‏ על בעיות השכלה, על שירות קבע בצבא, על בעיות חברה וערכי-קבוצה ואף ‏ נתן מזמנו לעזור לפעולות חוג הנוער שהוקם בקבוצה. הוא היה פעיל ‏ באסיפות הקבוצה ובדבריו בלטו ההקפדה על יושר-המעט, ההתנגדות ‏ לפשרנות והאהבה לחקלאות. תמיד אמר כי יש לשים את בעיות הקבוצה ‏ לפני בעיות-היחיד. הוא אהב ספרות הומנית וקלאסית, הרבה לקרוא בה ובכל ‏ מה שנכתב על הארץ עד להקמת המדינה, על מלחמת-השחרור ועל כל מה ‏ שהתרחש אחריה. הוא היה צמא חיים ומעשים והשתדל לעשות הכל ‏ בשלמות, בעקביות ובמרץ בלתי-נלאה. הוא ידע לעמוד על דעתו בתוקף והיה ‏ אמיץ ושקול והתבטא מתוך ביטחון עצמי. פניו הביעו תוקף החלטה וארשת ‏ של בגרות. הוא היה מבוגר מכפי גילו, רציני, ורוגע. עודד שנא צביעות ונהג ‏ להשמיע את מחשבותיו בקול ובגלוי. כשם שהצטיין בתנועה כן התבלט ‏ בכושרו כמחנך וכמנהיג בצבא וכשגויס לצה"ל ראה את הייעוד בו, ואמנם ‏ דרכו מעידה על כך. הוא אהב את הצבא וראה בו דרך-חיים מכובדת וחלוצית. ‏ לדעתו חייב הקיבוץ לתת לכל אדם הרוצה בכך אפשרות להמשיך ולהשתלב ‏ בצבא תוך כדי חיים בקיבוץ.‏ עודד גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1962 והצטרף לנח"ל. לאחר הטירונות ‏ עבר לנח"ל המוצנח וסיים בהצטיינות קורס מ"כים. את רוב שירותו הצבאי ‏ עשה ביחידת הצנחנים. אחרי קורס המ"כים סיים קורס קצינים והפעם - ‏ כחניך מצטיין. כקצין-זוטר, סג"מ, נשלח לקורס מפקדי-פלוגות, ואף על פי ‏ שהיה הצעיר והפחות-מנוסה בין כל משתתפי הקורס. סיים אותו בין הטובים ‏ וקיבל דרגת סגן. היה איש הסייף והספר ומלבד היותו חייל מעולה גילה ‏ כישרון כתיבה. בעזבונו נשארו רשימות ושירים רבים וביניהם רשימה נפלאה, ‏ שכתב לסיום קורס מ"כים. הוא קרא רשימה זו במסיבת הסיום. לאחר ‏ שחרורו משירות סדיר חזר לקבוצתו. בראשית אוגוסט 1969 נקרא עודד ‏ לשירות-מילואים פעיל. ביום י' באלול תשכ"ט (24.8.1969), נפל בעת מילוי ‏ תפקידו בבקעת-הירדן. הניח אישה ושתי בנות פעוטות. הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקבוצת יפעת.‏ מורתו כתבה עליו לאחר שנפל: "עודד היה נער בעל אישיות מקורית ומענינת, ‏ בעל רגישות פנימית, נבון ומוכשר, ומעל לכל בעל חוש ביקורת חיובית ‏ ורצינית. כל תחום היה עובר את בחינתו וביקורתו, אם תחום רעיוני, לימודי ‏ או חברתי וכשהיה מביא את מסקנותיו היו אלו תמיד שקולות, מעניינות ‏ ובוגרות. הוא הפך לאחד מעמודי התוך של הכיתה ולאחת הדמויות המרכזיות ‏ שכל דבר נבנה מסביבה. התכונה שהערכתי בו יותר מכל הייתה רגישותו ‏ האנושית. הוא היה חבר טוב, בן-כיתה חיובי ומעל לכל - נער בעל מצפון ‏ ואמת פנימית".‏ לאחר נפילתו הוצאה לאור לזכרו חוברת בשם "עודד".‏ שכנאי עודד, יהי זכרו ברוך.‏