זאב שמואלי

בן מרדכי ורבקה. נולד ביום י"א בניסן תש"ה (25.3.1945) בחיפה. סיים את ‏ לימודיו בבית-הספר היסודי "מעלה הכרמל". היה חבר בתנועת-הנוער של ‏ ‏"השומר הצעיר". עם לימודיו התיכוניים שיקע עצמו במקצוע המכונאות ‏ בבית-הספר "בסמ"ת". שקט היה מטבעו וצנוע, ואף כי חיוך מרחף על שפתיו ‏ רציני ביותר היה בשעת הצורך. תמיד היה מוקף חברים וידידים מסורים ‏ ובנימה השקטה והצנועה שבו ידע להרחיק ריב ומדון ומטבעו לא היה להטיל ‏ אשמה בזולתו. את חייו החברתיים הקדיש לתנועתו, שבה פעל כחניך - וגם ‏ כמדריך לאחר-מכן. בייחוד אהב לסייר לארכה ולרחבה של הארץ.‏ באוקטובר 1963 גויס לצה"ל ועם חבריו יצא לגרעין נח"ל אשר בו מילא את ‏ התפקיד מרכז-הגרעין. לאחר תקופת-ההכשרה הגיע לאימון המתקדם. כושר ‏ גופני מיוחד היה לו ותחושת-החובה-המצפון הביאו אותו לצנחנים; ביניהם ‏ נעשה חביב על החברים, כי ידע לעודד את עמיתו ולשמור על מורל הגבוה של ‏ החבריא. היה דרוך ונכון לכל משימה. בגמרו את שירותו הצבאי יצא גרעינו ‏ להשלמה בקיבוץ מצר, אשר בו בנה את ביתו יחד עם חברתו-לגרעין. בקיבוץ ‏ היה פעיל ביותר בייצגו את הגרעין במזכירות המשק והשתלב בעבודת-המוסך ‏ שם. בראשית ימי-הכוננות למלחמת ששת הימים נקרא זאב לדגל כשם שהיה ‏ נקרא למילואים קודם-לכן. הוא קיוה כי לא יקרה דבר וממכתבו שנכתב יום ‏ אחד לפני נפלו קורן מטען של מורל גבוה ובו ביקש לא להיתפס לפניקה. ‏ אולם למחרת היום, ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), ‏ נפל בקרב שנערך בסנהדריה אשר בירושלים הבירה. בהימצאו ‏ בעמדת-מרגמות נפגע מפגז אויב פגיעה ישירה. הניח אישה ובת שלא מלאו ‏ לה שנה בנפול אביה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל ‏ הר-הרצל בירושלים.‏ קיבוץ מצר הוציא חוברת לזכרו בשם "זאביק". בספר "מאריות גברו" של ‏ מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון. גם בחוברת "53 ‏ מהם" הובאו פרשת-חייו ומותו.‏ שמואלי זאב ("זאביק"), יהי זכרו ברוך.‏