צבי קולפק

בן יצחק וצפורה. נולד ביום ד' באייר ת"ש (12.5.1940) ברוסיה. תקופת היותו ‏ תינוק עברה עליו מתוך יסורים ותלאות ובשנות-השואה ניצל בנס כי בבוא ‏ הנאצים לא נתגלה מקום מחבואו שהיה במשפחה נוצרית. כאשר הגיע לגיל ‏ שש עלה לארץ כחניך "עליית הנוער" ונכנס לאחד ממוסדותיו. בכוחות עצמו ‏ החל לבנות את חייו לעתיד ואז הגיעה אליו הידיעה כי אישה קשישה מחפשת ‏ אותו. זו הייתה אמו שניצלה גם היא בדרך נס מן השואה ולא מצאה שלווה ‏ בנפשה עד אשר מצאה את בנה - בישראל. ביולי 1958, כשהוא מלא ‏ אהבת-הארץ, גויס צביקה לנח"ל המוצנח, ומשם, אחרי שחרורו מצה"ל ‏ בפברואר 1961, התגייס למשטרה ועבר ישר למשמר-הגבול. אחרי ‏ חיי-הרפתקאות קשים במשמר-הגבול עבר לכפר ורבורג, אשר את אחת מבנות ‏ המשפחות הוותיקות שבו לקח לו לאישה. שם הקים משק-פאר בעזרת ‏ אבי-משפחתה וצבי היה קשור אליו בכל נפשו - וכשם שהיה קשור למשקו כן ‏ היה מסור לאשתו ולבתו וידע אושר. מזמן לזמן היה יוצא למילואים. לפני ‏ מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל ונלחם במסירות ובאומץ-לב. ‏ רוח-ההתנדבות מילאה את לבו והוא התנדב לצנחנים וחבריו-לנשק ומפקדיו ‏ ראו בו לוחם צנחן וידיד נאמן. אולם ביום השני לקרבותיה של המלחמה, הוא ‏ כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בעמדת פאג"י בירושלים ‏ הבירה. הניח אישה ובת; אשתו הייתה בהריון וילדה בן שלושה שבועות אחרי ‏ נפלו הבן נקרא על שם אביו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ‏ שעל הר-הרצל בירושלים.‏ חבריו לנשק הקימו מצבה לזכרו מול בניני פאג"י, הוא המקום שבו נפל (כיום ‏ רמת-אשכול). כפר-ורבורג, הוציא חוברת לזכרו במלאת "שלושים" לנפלו. ‏ בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור ‏ קרבו האחרון.‏ קולפק צבי ("צביקה"), יהי זכרו ברוך.‏