יוסף קליין

בן בנימין ודינה. נולד ביום ד' בטבת תש"י (24.12.1949) בפתח-תקוה, להוריו ‏ מניצולי השואה. הוא למד בבית-הספר האזורי במושב בצת שבגליל המערבי ‏ וכאשר סיים את לימודיו שם עברו הוריו לנהריה. אחרי כן למד בבית-הספר ‏ התיכון "יד נתן" ליד עכו. הוא היה נער שקט, צנוע וטוב לב. לא ניסה ‏ להתבלט והיה דוגמא לנער הישראלי החיובי, הנער אשר על כתפיו מוטל גורל ‏ המדינה ועתידה. בבית-הספר היה חביב על כל חבריו וגם מוריו כיבדו אותו ‏ על פשטות הליכותיו, על צניעותו ועל טוב לבו ונדיבותו.‏ יוסי גויס לצה"ל באוגוסט 1968 והתנדב לשרת ביחידת צנחנים. הוא ידע את ‏ אשר לפניו. הטירונות קשתה עליו מאוד ולא פעם עברו עליו משברים, אך ‏ הוא עמד בכל בכוח רצונו העז ובגאוה חבש את הכומתה האדומה וענד את ‏ כנפי הצניחה - בגאוה אך לא ביהירות. הוא לא הרבה בדברים ובדברו היו ‏ דברים שקולים. אבל בכל זאת היה בעל נפש עליזה ואהב שובבות, משחק ‏ ועליזות נעורים. את חבריו לספסל זכר תמיד ואף כי התראה אתם לעיתים ‏ רחוקות בהיותו בצבא, בכל זאת היה קרוב אליהם. הוא התיידד מאוד עם ‏ חברים רבים שקנה לו בעת שירותו. מדי שובו מחופשה מן הבית היה מביא ‏ להם מכל טוב ועל חלקו ויתר למענם. הוא גם דאג לחבריו ואם אבד לאחד ‏ מהם ציוד באימונים או במרדף, היה דואג להשיג את החסר ומניחו על מיטת ‏ חברו בלי שיבחין. אחר כך היה מודיע על האבדה כאילו היא שלו, או שהיה ‏ קונה את החסר מכספו. בעולם הצנחנים מצא יוסף את כל עולמו. הוא מצא ‏ סיפוק ברוח החברית שביניהם, באחות הלוחמים, בהרגשת השליחות ‏ ובעמידה בכל מאמץ. כך עשה את צעדיו הראשונים כמפקד כיתה ונשא את ‏ עיניו להתקדמות בסולם התפקידים. תכניותיו היו רבות ומפקדו המליץ ‏ לשלוח אותו לקורס קצינים. אחר כך שאף להמשיך בלימודים. הוא לא ‏ הצטיין במעשי גבורה נועזים, אלא באותה סגולה של משמעת פנימית עמוקה ‏ וראיית המטרה הגדולה לנגד עיניו. יוסף היה בן נפלא להוריו. נאמנותו ‏ וצניעותו הפכו אותו בבית-הוריו למקור של אושר רב וכבוד וכן שימש דוגמא ‏ ומופת לשאר הילדים. ימי החופשה שלו היו ימי חג להורים. את חסכונותיו ‏ מן הצבא היה מביא להם ובכל הזדמנות עזר מכל אשר יכול. ביום כ"ו באייר ‏ תשכ"ט (14.5.1969), נפל באזור קנטרה בהפגזת האויב. הוא הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה.‏ מפקד יחידתו כתב למשפחתו במכתב תנחומים: "היו בו שקט נפשי וביטחון ‏ שהישרו אווירה על חבריו והיה לו חיוך כובש שקנה את לבם. כאשר היינו ‏ צריכים לבחור חיילים לפעולה מאחורי קווי האויב היה יוסף אחד הנבחרים. ‏ בקרבות התעלה הצטיין כחייל אמיץ ונבחר וכלוחם מעולה נוכח פני האויב. ‏ מות גיבורים נפל, כשנשקו בידיו".‏ קליין יוסף ("יוסי"), יהי זכרו ברוך.‏