דורון רודניק

בן מתניה וחוה. נולד ביום ד' באדר א' תש"ח (14.2.1948) בעפולה, כבן משק ‏ קיבוץ גלעד. הוא בא לעולם בדיוק שבועיים אחרי שאביו נקרא להצטרף ‏ לשורות צבא הלוחמים לקוממיות ישראל ולעצמאות העם. מילדותו ידעוהו ‏ הכל בגלל צחוקו העליז וחיוכו החביב, אשר הקסימו את כל מי שבא אתו ‏ במגע. את לימודי בית-הספר היסודי התחיל דורון בגלעד והשנים הראשונות ‏ במסגרת בית-הספר היו קשות בשבילו, כי הילד אוהב-משובה היה וקשה ‏ הייתה לו הישיבה במחלקה על ספסל-הלימודים והריכוז בספר. הוא העדיף ‏ את המשחקים באוויר הצח ובחוץ. אך במרוצת-השנים, בגבור בו השפעת ‏ תבונתו, התחיל לראות את הצורך בלימודים ומשנה לשנה השתפרו התוצאות ‏ ודורון סיים את לימודיו היסודיים. לאחר-מכן עבר עם בני-כיתתו ללמוד ‏ בכיתות ההמשך בבית-הספר אשר בקבוצת יפעת. בהיכנסו לבית-הספר ‏ התיכון אמר בלבו: "סוף סוף הגעתי למסקנה שאדם חייב ללמוד כדי שיוכל ‏ להתקדם בחייו". במקביל ללימודים היה דורון עובד במשך כמה שעות בשבוע, ‏ כנהוג בקבוצות, במקצוע המסגרות. יחסו לעבודה היה יחס של כבוד ורצינות ‏ והבנתו בטכניקה הייתה רבה, וליחס ולהבנה הוסיפה יעילות ידיו הזריזות. לא ‏ מליצה סתם מצא בשיר "העבודה היא כל חיינו", כי המלים שבו היוו את ‏ גישתו לעבודה, אשר בה ידע סיפוק רב מגיל צעיר. הספורט היה תחביב אהוב ‏ עליו מכל והוא נתגלה בו בעיקר בשנות-חייו האחרונות. בחיצוניותו היה ניכר ‏ הספורטאי המובהק שבו כי תנועותיו היו זריזות, רגליו קלות ואפיו מתון, ‏ עליז ונעים, ועל תכונותיו אלו נתחבב על כל חבריו הספורטאים. שחיין טוב ‏ היה ואף הצטיין בריצה ובאתלטיקה קלה. בעיקר היה מחשק נלהב בכדורסל. ‏ כאשר סיים את לימודי י"ב הכיתות גויס לצה"ל ביולי 1966 ולאחר טירונות ‏ מקוצרת וקורס מ"כ הצטרף לנח"ל מוצנח. האימונים לא היוו לגביו קשיים ‏ מיוחדים והוא הרגיש כי פעולתו הספורטיבית סייעה לו וכי ממנה הפיק ‏ תועלת. מן הרגע הראשון הרגיש את עצמו בטוב והתגאה בתרגילי הצניחה. ‏ אחרי קורס המ"כ הייתה בידו הברירה ללכת לקורס-קצינים אך הוא עצמו ‏ הגיע למסקנה שטוב יהיה לו להתנסות כמדריך בכמה מחזורים ולאחר-מכן ‏ יצטרף לקורס-קצינים. ההדרכה הסבה לו נחת ונתנה לו סיפוק רב, כפי ‏ שחבריו מספרים עליו. כמה ימים לפני יום העצמאות תשכ"ז קיבל חופשה ‏ ארוכה (של 10 ימים) וימים אלה היו מלאי פעילות: דורון עבד, טייל, התראה ‏ עם חבריו והתאמן בספורט, כמובן. אך הנה באו ימי-המתיחות ובעיצומה של ‏ חופשתו נקרא לשוב לבסיס. מלא התלהבות היה אז; ובצאתו מתוך מחשבה ‏ כי הנה באה ההזדמנות להראות מה למד בשנה האחרונה, שנת אימונים ‏ קשים, לא שכח לאמר דברי-הרגעה להוריו: "אל תדאגו. הכל יהיה בסדר. ‏ בקרוב נתראה" - אבל הוריו קראו במכתביו האחרונים בין השורות כי ידע ‏ לקראת מה הוא הולך ומה היה עלול להיות גורלו, כי בשעות הראשונות של ‏ היום הראשון לקרבות-המלחמה, הוא יום כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל ‏ בקרב שנערך במוצבי הצומת של רפיח. לאחר שנפרצו מוצבי הצומת המשיכו ‏ שלושה זחל"מים בשטיפת היעד. שנים מהם נפגעו והזחל"ם, אשר בו נמצא ‏ דורון, המשיך במשימה עד שנפצע, ולפני שדורון הספיק לקפוץ החוצה ‏ התלקח. דורון לא הספיק איפוא לראות בנצחונה של המדינה ולשמוח בו. ‏ הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי והועבר ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ גלעד.‏ ‏"דפי גלעד", עלון לזכרו, יצא לאור. חוברת הוצאה לאור, הנושאת את שמו ‏ ‏"דורון". בספר "בדרכם", בהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי ‏ האיחוד שנפלו במערכה, הובאו דברים עליו ומשלו.‏ רודניק דורון, יהי זכרו ברוך.‏