ישראל שוכמן

בן מרדכי ורבקה. נולד ביום ה' תש"ט (4.4.1949) בפתח-תקוה. למד בית-הספר ‏ יסודי "נוה כיבוש" ובבית-הספר התיכון המקצועי "עמל" - שניהם פתח-תקוה. ‏ הוא היה בחור עליז ומקובל על חבריו ובכל חברה היה הרוח החיה. תמיד ‏ שמר על חוש-הומור טוב ועודד את חבריו.‏ ישראל גויס לצה"ל במאי 1967 והצטרף לחיל-הצנחנים. הוא הצטיין כחייל ‏ טוב וכלוחם אמיץ, שידע גם לדאוג למשפחתו הרחוקה ולחברתו. אור ליום ח' ‏ בכסלו תש"ל (18.11.1969), נפל בקרב בבקעת-הירדן. הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. לאחר נפלו הועלה לדרגת סמל.‏ אחיו ספד לו על קברו וסיפר כי שאל את ישראל למה התנדב דווקא לצנחנים ‏ וישראל ענה לו: "אם כולם יאמרו כך לא נוכל להגן על מדינתנו". האח הוסיף ‏ ואמר כי אמנם בתחילה היו חייו של ישראל בצבא קשים, אך רוחו לא נפלה ‏ והוא המשיך באימונים המסירות והיה מופת לחבריו. מפקד היחידה שלח ‏ מכתב תנחומים למשפחתו ובו כתב לאמור: "כאשר ירדנו לבקעה נכנס למוצב ‏ של חיילים צעירים ואז גילינו בו תכונות חדשות. הוא הפך להיות "אבא" של ‏ המוצב. הוא לימד את החיילים להשתמש בכלי-הנשק השונים וקבע להם ‏ תורנויות. הוא הרגיע אותם ופקד עליהם בתקריות. פעיל היה בחודש האחרון ‏ בחייו ונראה לי שהיה גם מרוצה מאוד ומאושר. - - - צר לנו על נפילתו של ‏ ישראל, כי אבד לנו סמל אמיץ ומסור וחבר טוב ונאמן. אולם אנו מקוים ‏ שכולנו שותפים לאמונה שישראל לא נפל לשוא".‏ שוכמן ישראל, יהי זכרו ברוך.‏