אברהם שטדלר

בן ישעיהו ואיטה. נולד ביום י"ח באלול תש"ז (3.9.1947) במחנה מעפילים ‏ בקפריסין. המשפחה הגיעה לארץ מהונגריה לאחר גמר מלחמת-העולם ‏ השנייה, דרך מחנות אונרר"א באוסטריה ובאיטליה - ובמחנה המעפילים ‏ בקפריסין. כאשר המשפחה שוחררה מן המחנה כעבור שלושה חדשים עלתה ‏ לארץ; זה היה ב- 30 בנובמבר 1947, למחרת ההצבעה באו"ם על מדינת ‏ ישראל. בזכות התינוק הירשו הבריטים להורים לעלות לארץ. ילד חמד, מסור ‏ ורגיש היה אברהם אשר גדל בשדה-נחום ולאחר-מכן בעין-חרוד. אברהם למד ‏ בבית-הספר היסודי בשדה-נחום וסיים את לימודיו שם ולאחר-מכן למד ‏ בכיתות-ההמשך בעין-חרוד. תחביבו היה מלאכת-יד, ביחוד גילופי-עץ. היה ‏ חקלאי ועבד בשדות - בשלחין, בכותנה ובאספסת. חרוץ ושקדן היה ואחראי ‏ בעבודתו. לבו היה פתוח לתת יד עוזרת לכל מי שיבקשנה ממנו. כאשר סיים ‏ את לימודיו בבית-הספר התיכון אמר: "אחרי הצבא אמשיך ללמוד".‏ בנובמבר 1965 גויס לצה"ל ועד יום נפלו שירת בו. לא פעם היה מתווכח עם ‏ אביו על השואה ברצות האב לשכנע אותו שליהדות-הגולה לא הייתה שום ‏ ברירה ודרך להצלה. אך אברהם לא הבין זאת, כי כילד שגדל בארץ באופן ‏ טבעי וחפשי טען בפני אביו: "מדוע לא לחמתם בפשיסטים?" אברהם דיבר ‏ כבן-הארץ, איתן בגוף ובנפש, ועוז-רוחו מצא ביטוי בטענה זו. צנחן היה והיה ‏ גאה בכומתתו האדומה. קיצוני באופיו, בוטח וקשוח - אך טוב-לב. קורס ‏ אחרי קורס עבר אברהם ומפלוגת הרב"טים הועבר לשריוניות. מצב-הרוח שלו ‏ ירד, אך מפקד-הגדוד אמר: "בכל מקום שתהיו תישארו צנחנים תמיד". יומיים ‏ לפני הקרב חזר הביתה והתפאר כי מפקדו, אהוד שני, בחר בו כחייל מצטיין ‏ להיות בצוות אשר עמו בשריונית שבראש ההסתערות על האויב. אברהם היה ‏ מאושר, כי המפקד היה לו רע ואח - ושניהם אמנם נפלו בקרב שנערך על ‏ שחרור ירושלים בתל-אל-פול ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז ‏ ‏(6.6.1967). הדבר היה כשהשריונית נפגעה פגיעה ישירה מתול"ר ירדני. ‏ כמפקדו שנפל עמו הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל ‏ הר-הרצל בירושלים. שדה-נחום הוציא עלון לזכרו בשם "השדה".‏ שטדלר אברהם ("אברי"), יהי זכרו ברוך.‏