אבישי שפר

תאריך לידה:
14 בפברואר 1948
תאריך נפילה:
12 ביוני 1970
דרגה:
סגן
שנת נפילה:
1970
תקופת נפילה:
מלחמת ההתשה
שם היחידה:
גדוד חיר"מ 890
מקום קבורה:
באר-טוביה
קורות חיים:
בן מרדכי ויהודית. נולד ביום ד' באדר א' תש"ח (14.2.1948) בבאר-טוביה. הוא ‏ למד בבית-הספר "מבואות" שבמושב באר-טוביה ובבית-הספר התיכון ‏ המקצועי "אורט" אשר ברחובות. הוא היה חובב ספורט נלהב ואהב לטייל ‏ הרבה ברחבי הארץ. הוא אהב את הבריות והיה מוכן תמיד לעזור לזולת. ‏ אבישי כתב מעין "קורות חיים" שלו כאשר היה מועמד לקצינות, לאחר גיוסו ‏ לצה"ל: "גדלתי עם אחות תאומה ואני מתאר לי, שהדבר היה קשה להורי ‏ אותו זמן. אולם, אני אינני זוכר, שהרגשתי זאת אפילו פעם אחת. כל חברי ‏ עד היום גדלו יחד במושב כבני חקלאים. החינוך החקלאי, חיי השותפות וכל ‏ המסגרת של המושב, הטביעו עלי את חותמם בצורה חזקה".‏ אבישי גויס לצה"ל בנובמבר 1966. בימי שירותו הצטיין כחבר למופת וכחייל ‏ מעולה. לאחר שהשלים קורס קצינים עלה לדרגת סגן. ב"קורות חיים", ‏ המוזכרות לעיל, כתב לאמור: "במשפחתנו יש אנשי-צבא, או אנשי-צבא ‏ לשעבר, והדבר אינו דבר חדש לגבי, זר או מרתיע, הצבא נותן לי הרגשה של ‏ ביטחון, של פעילות למען המדינה והעם היושב בה, העם אשר בנה את הארץ ‏ בה אני יושב בבטחה. כל חיי הערכתי אותם ראשונים שבנו, שחרשו וזרעו, ‏ ועכשיו אני רואה את האפשרות להחזיר להם במקצת. את דרכי בעתיד אני ‏ רואה בצבא ובחקלאות. נקודת-הפסגה בחיי היא הגיוס לצה"ל והשירות בו, ‏ אבל את עתידי אני רואה בחקלאות ובעיקר במיכון החקלאי. הדמות ‏ האידיאלית שלי מצטיינת ביושר פנימי ובהתחשבות בזולת. צדק ואמת יביאו ‏ תמיד לידי סוף נכון וצודק, אפילו אם אין זה נוח. כקצין קרבי אני יכול ‏ לעשות משהו למען המדינה. הקצין יכול להביע את רעיונותיו בחניכיו ולתת ‏ משלו. בשירות בצנחנים אני רואה אתגר וזהו, לדעתי, אחד המקומות אשר ‏ בהם אפשר לעשות משהו למען המדינה". באחד מהשירים הרבים שהותיר ‏ אחריו טמון, כנראה, קטע מה"אני מאמין" שלו: "- - - אנחנו שליחיו של ציבור ‏ שני מיליון, לשמור על גבולות ולתת ביטחון - להבטיח שלומם של חורשים ‏ ובונים, להרגיע אם, אב נפחדים…". ביום ח' בסיוון תש"ל (12.6.1970), נפל ‏ על גדות התעלה והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבאר-טוביה.‏ ב"שלושים" לנפילתו יצא לאור בבאר-טוביה "דף לחבר" ובו הובאו כתבות על ‏ אבישי מתקופות חיים שונות. ברשימה מימי לימודיו ב"אורט" כתוב, כי ‏ אבישי היה תלמיד, שנשמע להוראות מוריו, כמובן, אך "מאידך גיסא היה בין ‏ הראשונים אשר דרשו צדק, לא לעצמם אלא לחבריהם, אשר נדמה היה לו ‏ שקופחו. "שקט וצייתן ודורש צדק, שייעשה ולא רק יישמע", כזה היה אבי, ‏ מספר אחד מחבריו. "לא בלי לבטים הגיע אבי לצנחנים, כיון שידע שטייס לא ‏ יהיה, החליט להימנות עם הצנחנים - ויהי מה! אולם כיון שלמד מקצוע ‏ המפנה לחיל החימוש, לחם והתאמץ לאורך כל שלב הטירונות, על זכותו ‏ לבחור לו את דרך שירותו בצבא. מאמציו נשאו פרי והתנדבותו ‏ לחיל-הצנחנים אושרה. אז לא היה מאושר ממנו. אך למרות הטירונות מחדש ‏ ויתר התלאות הכרוכות בכך, המשיך עד שסיים את קורס הקצינים". החבר ‏ מספר, כי התאים לאבישי תפקידו כמחנך צוערים, קצינים לעתיד, שעליהם ‏ האציל מרוחו. דרכו הייתה דרך יושר-לב, ענוה וצניעות. הוא היה דמות ‏ קלאסית של מדריך שתרם לעיצוב דמות הקצין בצה"ל שכן, היה חדור הכרה ‏ לאומית עמוקה. אבי היה חיוני בבית-הספר לקצינים וטען, כי הוא בטוח ‏ שתפקידו כמדריך בקורס-קצינים חשוב, אלא שהוא ידע והרגיש כי בגדוד ‏ תהיה תרומתו גדולה יותר ותתממש באורח מעשי בשטח. כדי שיותר לו ‏ לשרת בגדוד, לא היסס לחתום לשנת שירות בצבא-הקבע; במלאות שנה ‏ לנפילתו הוקדשו עמודים אחדים בעלון המושב לדמותו של אבישי. בפתיחה ‏ נדונה השאלה אם אבישי היה טפוסי לנוער שלנו, או יוצא דופן. לפי דעת ‏ החברים אמנם היה יוצא דופן וכהוכחה לכך הם רואים את הצטרפותו לצבא ‏ הקבע. לדעתם הוא חונך על ברכי הנאמנות והאחריות למדינה ולעם שספג ‏ בבית הוריו וסבו. תמיד ראה את עצמו כממשיך במשק. "חובה היא", אמר ‏ פעם אבישי, "להחזיר את החוב לאנשים אשר הקימו את המדינה. על כן, ‏ התפקיד כרגע הוא להמשיך בצבא ומיד לאחר מכן לחזור למשק". אך כאשר ‏ הוצב בצבא לתפקיד שנראה לו לא חשוב, הפך עולמות וטען: "האם לשם כל ‏ עזבתי בית הורים ומשק? האם זה מקומי כרגע?" ולא נח עד אשר הוחזר ‏ ליחידתו אשר בה ראה את עיקר משימתו.‏ שפר אבישי ("אביק"), יהי זכרו ברוך.‏
נרות שהודלקו: 6הדלק נר