אריאל ברוכי

בן פנחס-מרדכי ואסתר. נולד ביום כ' בתשרי תש"ד (19.9.1943) בתל-אביב. ‏ דור שלישי היה בארץ, בן למשפחה חדורה באהבה לקדשי-ישראל ‏ ולערכי-הנצח של האומה. האב - יליד ירושלים למשפחת רבנים ידועה; סבו - ‏ מראשוני המורים העברים בארץ. אותם הימים היו ימי חרדה לקיום עמנו ‏ בתפוצתו, בהילחמו בקלגסי הנאצים שביקשו להשמידו, ואף אלה שישבו ‏ בציון נאבקו מרה בחיילי האימפריה הבריטית שחסמו את שערי הארץ בפני ‏ פלטי-השואה. ההורים קראו לבנם-בכורם זה בשם "אריאל" בבקשם לתת ‏ ביטוי לכיסופי הגאולה והכמיהה להגשמת חלום-דורות - והלא זה היה כנויה ‏ של ירושלים בפי ישעיה (כ"א, א'). ואמנם זכה אריאל ואת שנות-חייו הקצרות ‏ עשה במדינת ישראל החופשית שפתחה את שעריה בפני שבי-ציון ‏ וחולמי-ציון. חינוכו היה לפי רוח ישראל סבא: סיים את לימודיו בבית-הספר ‏ היסודי הדתי "בר-אילן"; לאחר-מכן למד בבית-הספר התיכון העירוני ב' ‏ ‏"צייטלין" בתל-אביב - וארבע שנות לימודיו שם עיצבו את דמותו הרוחנית, ‏ העמיקה את הכרתו הדתית-הלאומית וחישלו את אפיו החברתי. בנעוריו ‏ השתייך לתנועת "בני-עקיבא" עד שהצטרף לגרעין "חלוצי-לביא" וביולי 1961 ‏ גויס לצה"ל במסגרת נח"ל. לאחר תקופת הטירונות נשלח הגרעין לנקודת ‏ היאחזות של הנח"ל בדרום הרחוק. נדודיו במרחבים השוממים וחוויות ‏ השמירה בלילות-החורף הארוכים העמיקו את אהבתו למולדתו. בגלל ‏ תבונת-נפשו נשלח מטעם הגרעין ללמוד בקורס למכונות חקלאיות ועם סיום ‏ הקורס עלה עם חבריו לצפון-הארץ אל קיבוץ לביא בגליל התחתון; בידיעות ‏ שרכש בקורס סייע למשק ככל יכולתו. בהגיע הזמן לעבור את שלב האימונים ‏ המתקדמים הטילו הרופאים ספק בכושרו הגופני להשתתף באימונים קשים ‏ אלה, אך הוא לא ויתר ודרש בדיקה רפואית נוספת, שתוצאתה הייתה שיבוצו ‏ ביחידה מתאימה. עבר קורס מרגמות והיה רגם בפלוגה מסייעת בנח"ל ‏ מוצנח. אחרי שנתיים של שירות סדיר חזר ללימודיו וללא הכנה קודמת ‏ נתקבל לפקולטה למכונות וכעבור שלוש שנות-לימוד בטכניון העברי בחיפה, ‏ אשר בהן היה מקיים את עצמו, הגיע לרביעית ושימש כמורה למתימטיקה ‏ ופיסיקה בבית-הספר המקצועי-הדתי בטירת-הכרמל. בהוראה נפתחו לפניו ‏ אפקים חדשים, ואף כי היה טרוד ועסוק בלימודיו - הוא התמסר לחינוך ‏ תלמידיו וגם החדיר ללבם את האהבה לערכי-האומה-והארץ. כל אותה ‏ תקופה עבד קשה מתוך שאיפה לסיים את לימודיו לתת מידיעותיו ‏ ומתבונת-כפיו לפיתוח התעשייה בארץ ולקידומה. שירת במילואים וערב ‏ מלחמת ששת הימים נקרא אריאל מעם שולחנו להתייצב לעזרת העם. לבו ‏ אמר לו כי השעה שעת-גורל והיא ויום לפני צאתו לקרב שלח להוריו גלויה ‏ ובה כתוב לאמר: "צה"ל ואני חזקים. החזיקו מעמד למען עמנו וערי אלוהינו". ‏ חדור אמונה בצדקת דרכו יצא יחד עם חבריו הצנחנים להילחם כרגם ובקרב ‏ שנערך על אום כתף שבסיני, נפל; זה היה ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), ‏ הוא היום השני לקרבות, בו גילה גבורה ונכונות-הקרבה. הובא לקבורה ‏ בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול.‏ מועצת טירת-הכרמל, בהסכמת הנהלת בית-הספר שבו הורה אריאל ‏ מתימטיקה ופיסיקה, פתחה מדור במוסד והחליטה להסב את שם המדור על ‏ שמו. ההורים מצידם הקימו שם חדר-עיון וספרייה על שמו ואף הוציאו ספר ‏ לזכרו. רשימות המעלות את זכרו של אריאל נמצאות בפרסומים דלהלן: ‏ ‏"עלים", בטאון לזכר בוגרי בית-הספר התיכון בדתי עירוני ב'-ג' בתל-אביב; ‏ ‏"במעלות גיבורים" בעריכת ישראל ארליך; "פנים אל פנים", גיליון ניסן ‏ תשכ"ח; "לזכרם", עלון בית-הספר הממלכתי הדתי "בר-אילן" בתל-אביב. אף ‏ בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל - "גוילי אש", כרך ד' - ‏ מבוא חלק מעזבונו. ‏ ברוכי אריאל, יהי זכרו ברוך.‏