אורי קוטון

בן שמשון ורבקה. נולד ביום כ"ח בכסלו תרצ"ח (2.12.1937) בנס-ציונה. ‏ ההורים היו אז בהכשרה שם. בן שנתיים היה אורי כאשר הוריו עלו להתיישב ‏ בדפנה שבגליל. בהגיעו לגיל-הלימודים הראה אורי את עצמו כתלמיד מוכשר ‏ ובכיתות-ההמשך התגלה כמנהיג וכמדריך לחבריו. בסיימו את כיתה י"ב גויס ‏ לצה"ל (במארס 1956) והתייצב לסיירת-הצנחנים. עבר קורס מ"כ ולאחריו ‏ קורס-קצינים וכאשר סיים אותו בהצלחה חזר להדריך כמפקד-מחלקה ‏ בסיירת והוא אז בדרגת סגן. כאשר נסתיימה תקופת שירותו חתם ‏ לשירות-קבע למחצית שנה נוספת ואת מחציתה השנייה השלים בהדרכה ‏ בתנועה בסניף חולון; אתו יחד הדריכה גם אשתו-לעתיד. תוך ‏ תקופת-שליחותו החליט המשק לשלוח את אורי ללמוד בסמינר "אורנים". את ‏ החלטת המשק קיבל אורי בהסתייגות אך מתוך משמעת להחלטותיו יצא ‏ ללימודים. במשך לימודיו באו הוא ובחירת-לבו בברית-הנישואין וקבעו את ‏ ביתם בדפנה. באותה תקופה נהרג אחיו טייס, ואורי, בעת צרה זו, שימש ‏ משענת לבני-משפחתו. אמו ביקשה אותו לעזוב את הצנחנים אך אורי סירב ‏ בטענה כי זה מקומו. עם סיום לימודיו שב אורי הביתה וקיבל על עצמו את ‏ חינוך כיתה ט'. שנה ראשונה זו הייתה קשה מאד עליו אבל הוא יכול לכל ‏ הקשיים, בהיותו אהוב על תלמידיו כי הם ראו דוגמא חיה לעצמם. בהיוולדו ‏ לו בנו נתן לו מאהבתו ומנפשו הרגישה; הרבה שעות-פנאי הקדיש לו, טייל ‏ אתו והקריא לו סיפורים. שנת-חייו האחרונה עברה עליו ועל משפחתו במוסד ‏ החינוכי במגדיאל, שגם בו התגלתה אישיותו המחנכת והמדריכה. ביחסו ‏ הלבבי והאבהי לעולים החדשים הצעירים, באמונתו באדם ובערכיו ובאהבתו ‏ את המדינה קנה את לב כולם והשפעת אישיותו עליהם הייתה גדולה. מפעם ‏ לפעם יצא לשירות-מילואים וגם לפני מלחמת ששת הימים נקרא לדגל, וביום ‏ השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נפל אורי בקרב שנערך ליד ‏ שער האריות בירושלים העתיקה. הניח אישה ובן קטן. הובא לקבורה ‏ בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר ‏ למנוחת-עולמים במשק דפנה, ליד קבר אחיו הטייס.‏ בקיבוץ דפנה הופיעה חוברת לזכרו. בחוברת-הזכרון "אשר נפלו במלחמה" של ‏ הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים ‏ הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.‏ קוטון אורי, יהי זכרו ברוך.‏