משה קליין

בן דויד ופרל-מלכה. נולד ביום י"ב בשבט תרצ"ד (28.1.1934) בניראוצ'ד, ‏ קהילה נידחת שבהונגריה. בן עשר היה משה בעלותו אל גגו של קרון-רכבת ‏ ששמה פניה אל חוות "עליית הנוער" בבודפשט. עם ה"בריחה" עבר דרך ‏ יוגוסלביה ובסוף שנת 1946 ירד בספינת-פחם של עלייה ב' אשר מחסניה ‏ שימשו משכן לארבעת-אלפים עולים - ומשה ביניהם. הם "התקבלו" ‏ בחופי-הארץ על-ידי הבריטים שהגלו אותם אל מחנה-קפריסין; זה היה בשנת ‏ ‏1947 ובאוקטובר אותה שנה עלה לארץ משם. כשהגיע למחוז-חפצו החל ‏ לומד בכפר-הנוער בן-שמן אך אז פרצה מלחמת-הקוממיות. כפר-הנוער כותר ‏ על-ידי כנופיות ערבים והוא פונה עם התלמידים לחוף השרון.‏ בינואר 1952 גויס משה לצה"ל לחטיבת חיל-הרגלים ולאחר הטירונות יצא ‏ לקורס מ"כ ולאחר סיום הקורס הדריך בו עד גמר שירות-החובה. לאחר-מכן ‏ עבר קורס-קצינים, סיים אותו בראשית 1955 ואז שב אל גדודו. בימי ‏ מערכת-סיני היה מפקדה של פלוגת חיל-הרגלים. הוא הצעיד אותה אל מול ‏ מוצבי רפיח ואחרי שלא פעלו אמצעי הנפץ לפריצה קם והסתער בראש ‏ יחידת החבלנים פרץ את הגדרות ללא אמצעי-פריצה ונאחז ביעד. בשעת ‏ טיהור היעד נתקל בכוח שני שלא ביצע את משימתו ומשה המשיך לכבוש את ‏ חלקו השני של המוצב. בהסתערות זו גרם להתמוטטות האויב. על גילוי ‏ מנהיגות ותושייה בקרב זכה בציון לשבח מאת משה דיין, ראש המטה הכללי ‏ דאז. לאחר-מכן עסק בתפקידי-פיקוד-והדרכה; סיים קורסים שונים ובסוף ‏ ‏1959 עבר ליחידת-הצנחנים ושימש כמפקד. בשנת 1964 נפגע בגבו בשעת ‏ צניחה ושוב לא ניתנה לו רשות לצנוח. בסוף שנת 1965, לאחר שסיים את ‏ בית-הספר לפיקוד ומטה, חזר אל החטיבה, אשר בה נחל, בתפקיד קצין-מטה. ‏ אחרי שנה מונה מפקד גדוד. בפרוץ מלחמת ששת הימים היה סגן-אלוף משה ‏ מפקד הכוח אשר נע בזחל"מים כדי לכבוש את תל-פאחר. הוא יצא בראש ‏ שורה של זחל"מים וחלק ניכר מהכוח נפגע לפני שהגיע ליעד. סגן-אלוף משה ‏ אירגן כוח גלוי קטן יחסית והסתער בראשו לעבר היעד, ולאחר שעסק ‏ בטיהור מספר עמדות יצא לראש התל כדי לתאם בין כוחותיו, נפגע על-ידי ‏ צרור האויב - ונפל. בפעולה זו גילה דביקות במטרה ודוגמא אישית למופת; ‏ זה היה ביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיוון תשכ"ז (9.6.1967). התנהגותו ‏ השפיעה על חייליו שהמשיכו בקרב וכבשו את היעד בכמה צירים נפרדים. ‏ לאחר שפיקוד-הגדוד ברובו נפגע בקרב נועז ועקוב-מדם נכבש היעד. ‏ אומץ-לבו ומנהיגותו הזכירו את תעוזתו בקרב שבמערכת-סיני ואף הפעם צוין ‏ לשבח על דביקות במטרה ודוגמא אישית. הניח אישה, בן ובת. הובא ‏למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. ‏ שמו הונצח בחוברת של המועצה המקומית קרית-מוצקין לזכר הבנים שנפלו. ‏ ב"ספר הגבורה", שהוציאו לאור אגודת העיתונאים בתל-אביב והברית ‏ העולמית של ניצולי ברגן-בלזן, הובא תיאור קרבו האחרון. כן הוזכר שמו ‏ בכמה פירסומים כגון "אחרי" לשלמה נקדימון, "הקרב על התל" בהוצאת ‏ לוין-אפשטיין, "מחרמון עד סואץ" לדויד דיין ועוד.‏ קליין משה ("מוסה"), יהי זכרו ברוך.‏