יעקב אנגלמאיר

בן יחיאל ורבקה. נולד ביום כ"ד בכסלו תרצ"ז (8.12.1936) בעיר בוריסלב ‏ שבפולין. בן שלוש היה בפרוץ מלחמת-העולם השניה‎;‎‏ במלאת לילד חמש ‏ נלקח אביו לעבודת-כפיה ובשנה שלאחריה נפלה אמו בידי האויב. שנות רעב ‏ ואימים עברו על הילד. הוא ידע חיי-גטו, תוך מחבואים ובריחה, אך תחת ‏ חסות דודו והשגחתו. כתום המלחמה היה בן תשע ואז באה לו הרווחה. את ‏ אמו אמנם לא ראה שוב: היא טולטלה ממחנה-ריכוז אחד למשנהו ולבסוף ‏ הומתה בידי הגרמנים‎;‎‏ אך האב, שעבר דרך כמה מדורי-מחנות, שוחרר ע"י ‏ האמריקאים בשנת 1945, בעת הטרנספורט לדאכאו, ואחרי חיפושים מצא את ‏ בנו. אז התחיל הילד בלימודיו הסדירים בבית-הספר והצטיין בהם - כשהוא ‏ צועד לקראת חיים חדשים. כעבור זמן לא רב, בשנת 1949, עלו האב והבן ‏ לארץ - והילד בתוך קבוצה שהתאספה בבית-הילדים בלה-שו שבצרפת ‏ ובהגיעה לקיבוץ מזרע מצאה בו את ביתה. מיד בהיכנסו למוסד החינוכי ‏ שבמקום נקלט בחברת-הילדים ולאט לאט הכירו בו כמה מתכונותיו הטובות. ‏ נעים-הליכות היה, מוכן לעזור לחבר עייף וכושל ועם כל הרצינות שאפפה את ‏ אישיותו המתבגרת והולכת, ידע גם להיות שותף לתעלולי-הנערים ‏ ולמשובתם.‏ הצליח בלימודיו בבית-הספר, עד סיימו אותם בכיתה י"ב, כי ברוך כשרונות ‏ היה, בעל הגיון בריא ושכל ישר. תכונות אלו ניכרו בו גם בשחמט, המשחק ‏ האהוב עליו בין שאר משחקים-תחביבים (כגון פינג-פונג וכדורסל), כי לצורך ‏ המאבק הכרוך בכך היו דרושים כוחות של חישוב בהיר, שיקול מדויק, ניתוח ‏ קפדני ושיפוט צלול. במשך הזמן הפך לדמות מרכזית בקבוצה ושימש מופת ‏ לכל השאר בלימודים ובעבודה כאחד. בהיותו בשנתו האחרונה במוסד קיבל ‏ על עצמו את תפקיד-ההדרכה בקבוצת "ערבה" והצליח לעורר רוח של השכלה ‏ וחלוציות גם יחד בקרב החברה הצעירה מתוך שמחת-חיים ויצירה. בכל אשר ‏ עשה - בקל ובכבד - נהג רצינות וריכוז: "דבקות במשימה" - זה היה כלל גדול ‏ בהלכות-חייו עוד לפני שלמד בצבא את עקרונות הלחימה ומתוך בטחון עצמי ‏ ותקיפות ללא ויתור היה מבצע את כל אשר קיבל לידיו. עם גמר הכשרתו ‏ נתקבל כחבר הקיבוץ. יחסו לעבודה היה חיובי ואחרי שלמד את מקצועות ‏ המסגרות והחרטות אף דאג לביסוסם.‏ גויס לצה"ל לחיל-הצנחנים, וכשביקשה דודתו להניא אותו מהתנדבותו לחיל ‏ זה, אחרי כל מה שעבר עליו בחייו ובהיותו בן יחיד לאביו, ענה לה: "אם אני ‏ לא אלך, ועוד חברים משלנו שגורלם כגורלי, מי ילך?" בזמן שירותו היה מבקר ‏ לעתים בקיבוץ וביקוריו אלה היו מהלכים רוח טובה בקרב החברים. גם ‏ הצטיינותו בצניחה הפיחה בקרבם רוח של התלהבות לשירות צה"ל.‏ ביום ו' במרחשון תשי"ז (11.10.1956) נפל בקרב קלקיליה והובא למנוחת-‏ עולמים בקיבוצו. החוברת "יענקלה ושמואליק" (בהוצאת קיבוץ מזרע) ‏ מוקדשת לו ולחברו שמואל גרוס ז"ל. זכרו הועלה בחוברת טבת תשי"ז של ‏ ‏"דפים" (ידיעות המחלקה לעליית ילדים ונוער בהוצאת הסוכנות היהודית ‏ בירושלים). כן הועלה זכרו גם בספר "מלחמות הצנחנים" לאורי מילשטיין.‏ אנגלמאיר יעקב, יהי זכרו ברוך