פינס פנחס

בן יצחק ודבורה. נולד ביום ח' במרחשוון תרצ"ט (2.11.1938) בתל-אביב וסיים ‏ את בית-הספר היסודי "החשמונאים". לאחר סיימו את לימודיו החל לעבוד ‏ בבית-המסחר לחומרי בניין של אביו כדי לעזור לו. הוא היה חבר בארגון ‏ הספורט של "הקנטרי קלוב" והיה בין הפעילים בענפי הכדורגל וכדוריד. מלמד ‏ השתתפותו הפעילה בשני ענפים אלה, היה פינס ספורטאי נלהב ועל שעת ‏ פנאי הקדיש לפעילות ספורטיבית.‏ פינס התגייס לצה"ל בסוף אוקטובר 1956 והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. הוא ‏ עבר הצלחה קורס מ"כים וקורס צניחה. הוא השתתף עם יחידתו בפעולות ‏ ביטחון שוטף, ומפקדיו הגדירוהו כ"שש לקרב במלוא מובן המלה. אמיץ לב ‏ מאין כמוהו, אהוב על מפקדיו ופקודיו. הוא הפך לסמל בפלוגתו והיה אחד ‏ מטובי הלוחמים בגדוד". פינס הצטיין בקליעה למטרה וזכה בתעודת ‏ הצטיינות על כך. לאחר השירות הסדיר הוצב ליחידת מילואים של הצנחנים ‏ ושירת בה עד יומו האחרון. הוא היה בין המקדימים להתייצב לשירות, ובא ‏ תמיד מצויד כנדרש, מוכן לפעולה. הוא אהב את חיי הצבא ולא החמיץ כל ‏ הזדמנות לצאת לקרב. היה אמן בהפעלת המקלע הכבד והשתמש בו ביד ‏ אמונה. בשדה שימש פינס דוגמה ומופת לאומץ-לב ולנכונות לעזור לחברים ‏ בכל מצב. הוא התנדב לכל משימה, השתדל והצליח להוכיח כי למרות היותו ‏ ‏"עירוני" אין הוא נופל במאומה ביכולתו הקרבית ובמיומנותו בשימוש בנשק ‏ מבני ההתיישבות העובדת. הוא זכה באות מלחמת ששת הימים. לאחר שנות ‏ מילואים הוצעה לו האפשרות לעבור לחיל אחר ועל כך הגיב בכעס: "אותי ‏ יוציאו מהצנחנים רק באלונקה". ניבא ולא ידע מה שניבא. ביום כ' באלול ‏ תשכ"ט (3.9.1969), שהיה היום האחרון לשירות המילואים שלו, ובבית כבר ‏ ציפו לבואו, נפל סמל פינס בקרב. באותו יום יצא בראש אנשיו למארב מסוכן ‏ ובהפתח האש הסתער ראשון על אויב, שארב לו ולחייליו בעמדות מוכנות ‏ מראש ליד גשר אדם (דמיה). הניח אישה ושלושה ילדים. בנו השלישי נפטר ‏ בנסיבות טרגיות כשנה לאחר נפילת פינס. הוא הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.‏ קצין צנחנים ראשי דאז, תת-אלוף רפאל איתן, כתב במכתב תנחומים ‏ למשפחה: "את פינס הכרתי מאז שירותו בשירות חובה. אני זוכר היטב את ‏ הפלוגה שלו ואותו אישית מאותה תקופה - - - ימים מספר לפני נפילתו ‏ בבקעה הצטרפתי אליו לפעולות-לילה והייתי חייל בפיקודו - - - באותה ‏ פעילות-לילה הייתה לנו היתקלות באויב וזו הייתה גם פעם ראשונה לפינס, ‏ שנתקל באויב בסוג זה של פעילות - - - פינס חונך כצנחן ולוחם מסור ‏ ואחראי, וכזה היה. שש לבצע בעצמו כל משימה, נהג בתבונה ובאומץ, ‏ ועובדת היותו איש מילואים לא השפיעה על כושרו כמפקד בצנחנים. כך גם ‏ נפל בהסתערו אל מול אויב, כי זה המעשה הנכון באותו רגע של החלטה ‏ ודוגמא אישית. יתגאו בניו באביהם שהיה אמיץ נאמן ומסור למולדתו". ‏ מפקד החטיבה בבקעת הירדן, שבמסגרתה פעל פינס עם יחידתו, כתב: "מיד ‏ הובהר לי המצב, לא היה לי ספק שאם פינס הוא המפקד, הרי שהוא לא יניח ‏ לאלה שניסו לתקפו. החילוץ יצא לשטח, ומשחזר, נוכחתי כי צדקתי. פינס ‏ הדף את מארב האויב, ארגן את אנשיו במחסה ומיד יצא עם חוליה להשמיד ‏ את המחבלים - - - שנים רבות הכרתי את פינס, עליז היה ורב מרץ - - - היה ‏ דמות שכולם אהבו והעריכו - - - נדמה היה כאילו שאין לזמן שליטה עליו. ‏ עדיין היה צעיר נמרץ, עליז וסוחף במנהיגותו".‏ לאחר נפלו יצא לאור ספר לזכרו בשם "פינס"; "מגן" נודד על-שמו חולק ‏ בטורניר כדור-יד שנערך מטעם ה"קנטרי קלוב", בנוכחות חבריו לנשק וחבריו ‏ לקבוצת כדור-היד; שמו מונצח על האנדרטה לזכר הצנחנים שנפלו במערכות ‏ ישראל. ‏ פנחס פינס, יהי זכרו ברוך.‏