אורון בנימין

בן צבי ולילה. נולד ביום כ"ב באלול תשי"ב (12.9.1952) בקיבוץ כפר-הנשיא, ‏ אשר בו התיישבו הוריו בבואם מניו-זילנד. בשנת 1953, עזבו ההורים את ‏ הקיבוץ ועברו לכרכור. למד בבית-הספר היסודי בכרכור עד כיתה ו'. משם ‏ עבר לבית-הספר התיכון החקלאי בפרדס-חנה ולמד בו שש שנים, במגמה ‏ הביולוגית, וקיבל את תעודת הבגרות החקלאית-הביולוגית. הוא היה פעיל ‏ בשלושה תחומים: בתנועת-הנוער, בספורט ובגדנ"ע. למעשה שיקפה עבודה זו ‏ את אופיו. הוא היה בחור מלא מרץ ופעיל בשטחי-הספורט השונים: הוא היה ‏ שחיין מצטיין, רץ להפליא ומתעמל מעולה והשאיר אחריו צרור גדול של ‏ תעודות, שהצטברו מחופש לחופש, מקורס לקורס. הוא השתתף בנבחרת ‏ הניווט של הגדנ"ע בבית-ספרו וזכה, בשם בית-ספרו במקום הראשון ‏ בתחרויות הניווט, המתקיימות בקרית-טבעון מדי שנה בט"ו בשבט. הוא היה ‏ מציל-חובב והדריך בימי-החופש בקורסים לשחייה ולהצלה מטעם משרד ‏ החינוך. גם המשחים עממיים (כגון משחה הכנרת) היה משתתף מדי שנה ‏ בשנה. בחופש שלפני גיוסו עסק בלימוד שחייה והשתתף ב"ג'מבורי" של ‏ תנועת "הצופים", בה היה חבר בימי-ילדותו. ‏ בתחילת נובמבר 1970 גויס לצה"ל והוצב לסיירת. אור ליום ג' באב תשל"א ‏ ‏(24.7.1971), עוד בטרם מלאה שנה לשירותו, נפל בעת מילוי תפקידו. הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכרכור.‏ מפקדו מעיד עליו, שעשה את המוטל עליו בצורה יסודית וממצה. בעת הצורך ‏ עזר לחבריו, שנתקלו בקשיים. בחור חסון היה, רחב גוף, בעל חיוך מצודד, ‏ המשרה אווירה טובה ורוח שובבות. מנהל בית-ספרו כתב רשימה ובה אחדות ‏ מתכונותיו: "אורון היה ילד אחראי במלוא מובן המלה; נער המוכן להקריב ‏ מזמנו, ממרצו ואפילו את חייו למען הזולת. פעיל בתוך כיתתו, ממושמע אך ‏ מוכן לשתף פעולה בכל מאבק לדבר צודק. תלמיד נעים המוכן להילחם על ‏ הצדק אך מוכן להודות כאשר שוכנע בטעותו. ספורטאי טוב, בעל רוח ‏ ספורטיבית, המעוניין בהצלחת הקבוצה כולה. רק תלמיד אחד יכול היה ‏ להיבחר ל"ראש בית" בבית-הספר מדי שנה - ואורון נבחר, כי התלמידים ‏ סמכו עליו ובטחו בו. הוא היה קשור לפנימייה ולבית-הספר בכל נימי-נפשו ‏ ופעיל בכל מאורע חברתי. עבודה שנמסרה לאחריותו של אורון הייתה נעשית ‏ ‏- ויהי מה. ומי שלא ראה את אורון בעבודתו לא ראה מסירות ודבקות מהי. ‏ את תכונותיו הטובות רכש בביתו, אשר הטביע את חותמו עליו. אורון זכור ‏ לכול, כשהוא צועד בגאווה בשבתות לביתו, בשעות חופשתו מצה"ל, ‏ כשהכומתה האדומה לראשו והנעליים החומות לרגליו, משמשות סמל ‏ להתנדבות ולאחריות". המנהל סיים את רשימתו: "אנו, הממשיכים החינוך ‏ הנוער, רואים באורון את אחד הסמלים הנצחיים, שלאורם התחנכו ‏ בני-הנוער היהודי במשך דורות. בכוח הסמלים נשאו העם את החיים ‏ והסמלים הללו הפכו לחלק מישותנו. - - - אישיותו הפכה איפוא לסמל נצחי ‏ אשר לא תמוש מקרבנו לעולם".‏ חוברת לזכרו של אורון הוצאה על-ידי המשפחה. ‏ בנימין אורון, יהי זכרו ברוך.‏