זאב - אברהם דהאן

בן שלמה ורחל. נולד ביום כ"א בתשרי תשי"א (2.10.1950) בנתניה. ‏ זאב-אברהם הגיע למשק החותרים בהיותו נער בן חמש עשרה, שם השתלב ‏ עד מהרה בחברת-הנוער. הייתה לו דרך משלו להבין דברים וגם דרך משלו ‏ לנהוג בהם. מעולם לא נכנע למוסכמות אלא אם כן שוכנע בצדקת הדברים ‏ אך למרות זאת היה בעל-נפש עדינה ורגישה. מרצו הרב והתוסס, שגבל ‏ לעיתים בשובבות, מעולם לא גרמו מורת-רוח לאנשים שהיו קרובים לו ‏ באמת ולא קוממו אותם נגדו. הילדים היו אומרים עליו בחיבה, שהוא קשוח ‏ וחבריו דיברו עליו תמיד כעל "זאביק" שלנו. הוא היה חלק מהנוף של ‏ חברת-הנוער במשק והשתתף בריקודים, במשחקי הלילה, במעשי הקונדס ‏ והשובבות של הצעירים, כי היה אומר: "אם לא עכשיו - אימתי? הוא למד ‏ בקיבוץ עד שסיים את לימודיו התיכוניים, הוא שיחק בקבוצת הכדורגל של ‏ ‏"הפועל" החותרים וגם בנבחרת הכדור-עף של המשק.‏ במחצית פברואר 1970 גויס לצה"ל והוצב לחיל-הקשר. במסגרת חיי הצבא ‏ התבגר והרצין וברבות הימים דיבר רבות על הקשר ההדוק שלו למשפחה ‏ ולמשק ועל רצונו להתגבר על הקשיים בחיי-הצבא ולשוב למשק לאחר ‏ שירותו הסדיר ולבנות בו את ביתו. אור ליום י"ד בכסלו תשל"ב (1.12.1971), ‏ מצא את מותו בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ‏ הצבאי בנתניה.‏ בעלון הקיבוץ שיצא לאור בחודש שבו נפל זאב-אברהם, נרשמו דברים לזכרו.‏ דהאן זאב-אברהם ("זאביק"), יהי זכרו ברוך.‏