שירי הורוביץ

בת יעקב וברוריה. נולדה ביום ז' בתמוז תשי"ב (30.6.1952) בתל-אביב. למדה ‏ בבית-הספר היסודי "יהל"ם" ברמת-גן ובבית-הספר התיכון העירוני (המקצועי ‏ י"ד ויצ"ו צרפת) בתל-אביב, במגמה של ציור טקסטיל ואמנות, בזכות נטייתה ‏ לציור, לרישום ויצירת בטיק. שותפתה לשמחה ולעצב בשעות-היום (ולעתים ‏ גם בלילות) הייתה הדפדפת לציור ולרישום. כשרונה בשטח הציור בא לידי ‏ ביטוי גם בצה"ל: היא הייתה יוצאת לצייר דברים בשטח ובזכות חדות מבטה ‏ וזריזותה היה הרישום מוכן לכל פרטיו תוך דקות אחדות, כשחברותיה ‏ עומדות מן הצד ומשתוממות על המהירות והשלמות שבציור. היא הייתה ‏ חברה טובה תמיד ולכן אהבוה כל יודעיה. היא הייתה נערה מאושרת ‏ ומחייכת תמיד, וחיוכה המאיר חימם לבבות רבים. את שנות-לימודיה ‏ בבית-הספר התיכון העירוני המקצועי זכרה לטוב, כי בהן מצאה הבנה בין ‏ המורים לבינה, והפיקה רבות מבחינה נפשית ומבחינת האפשרות לפתח את ‏ כשרונותיה בציור וברישום.‏ שירי גויסה לצה"ל בסוף נובמבר 1970, ושירתה במסירות ובנאמנות. כפרס על ‏ שירותה המעולה, אושרה לשירי השתתפות בקורס צניחה. כדי לסיים את ‏ הקורס ולזכות בכנפי-צניחה, היה עליה לצנוח שלוש צניחות-יום ‏ וצניחות-לילה אחת. לאחר שמלאה את מכסת צניחות-היום והמתינה ‏ לצניחת-הלילה, הגיעה קבוצת בחורים צעירים, שהתרגשו במקצת. כדי לחזק ‏ את ביטחונם התנדבה שירי לצנוח יחד אתם צניחה נוספת. היא סיפרה כי ‏ בעלותם אל המטוס פצחה בשיר - והם הצטרפו לשירתה; המתיחות פגה ‏ איפוא, והצניחה עברה ברוח טובה. אור ליום י"ד בכסלו תשל"ב (1.12.1971), ‏ מצא סמל שירי את מותה, יחד עם חברתה פרידה נפתלי בעת מילוי תפקידה ‏ ‏- בהיותה עם סגל יחידתה באיזור אל-עריש - והיא אז בת תשע-עשרה בלבד. ‏ הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.‏ במכתב שכתב למשפחה מנהל בית-הספר התיכון (שהיה מחנכה בכיתה י"ב ‏ ומורה שלה להיסטוריה) לאחר נפלה, ציין את אישיותה האופטימית ואת ‏ חריצותה. הוא סיפר כי באה להתייעץ עם חבר מוריה בדבר תכניותיה לעתיד ‏ והם שמחו לעזור לה בעצה וראו לנגד עיניהם את שירי משוחררת מהצבא ‏ וממשיכה במקצוע אשר כה אהבה. הוא מציין גם את רצינותה בלימודים ואת ‏ נאמנותה כחיילת, כי כל מה שעשתה - עשתה במסירות, בכנות וברוח טובה. ‏ אף כי קשה לנחם הורים שכולים ושבעתיים קשה לנחמם במקרה המיוחד ‏ הזה, "אך עם זאת אני מרשה לעצמי לכתוב, שמותר לכם להיות גאים במעשי ‏ בתכם עד יום מותה". ההורים קבלו מכתב תנחומים מהמטה הכללי של צה"ל, ‏ אשר בו כתב מפקדה לאמור: "שירי הייתה נעימת-הליכות, ממושמעת ושקטה ‏ ותמיד בצעה את תפקידה במסירות ובהתמדה, על הצד הטוב ביותר. - - תמיד ‏ נזכור את זקיפת-קומתה ואת האור והשמחה שהכניסה לעבודתנו, שלפעמים ‏ הייתה כה אפורה וקשה. שירי ופרידה אשר עבדו כצוות צעדו זו לצד זו לכל ‏ אורך המסלול הצבאי ולא נפרדו גם ביומן האחרון. גם עתה הן נחות זו לצד ‏ זו מנוחת-עולמים". ‏ הורוביץ שירי, יהי זכרה ברוך.‏