שמואל הררי

בן דוד ואסתר. נולד ביום ב' באלול תש"ח (6.9.1948) בתל-אביב ולמד ‏ בבית-הספר היסודי "צהלה" ובבית-הספר התיכון "אליאנס" ברמת-אביב. הוא ‏ היה חבר תנועות "הנוער העובד" ו"מחנות העולים". מוליק ניחן בכשרונות ‏ מוסיקליים והיה מנגן בחליל ובקרן יער. אחד מתחביביו היה הצילום, המשיך ‏ לפתח תחום זה בצבא והתמחה בצילומים תוך כדי צניחה. בנעוריו הצטיין ‏ באפיו העצמאי ובכוח השכנוע שלו. שמואל היה בעל תושייה וידע לרכז ‏ סביבו חברים, וגם כתלמיד בתיכון היו הישגיו טובים. בסיום לימודיו בבית ‏ הספר התיכון קיבל תעודת-בגרות ועמה מדליה על הצטיינות בספורט.‏ שמואל גויס לצה"ל באוקטובר 1966 ומאחר שרצה תמיד להיות בחיל של ‏ ‏"ראשונים תמיד אנחנו", התנדב לשרת בחיל-הצנחנים. הוא שאף להתמחות ‏ בצניחה חופשית ועשה כן בכל הזדמנות, אפילו בהיותו מחוץ לגבולות הארץ. ‏ אמיץ לב היה, קר-רוח ובעל כושר בלתי רגיל. בתקופה שירותו בצה"ל, בימי ‏ מלחמת ששת הימים ואחריה, השתתף בפעולות בטחוניות מסוכנות. היה לו ‏ חוש בקורת שדחפו תמיד לשכלל את הישגיו ולייעל את פעולותיו. בכל ‏ חופשה אימן את אחיו בתרגילי כושר גופני, כפי שלמד בצנחנים, בפעולות ‏ ספורטיביות קשות. רגיש היה ובעל חוש צדק מפותח. תמיד עסק במשהו ‏ ולעולם לא ביטל זמן ולא ידע שעמום. עסק בנגינה, האזין למוסיקה, שקע ‏ בקריאת ספרים, או בילה עם חבריו. שמואל היה בעל דעות מגובשות, בייחוד ‏ לגבי יחסינו עם הערבים. אמנם ידע כי אנו נתונים במלחמת קיום עם שכנינו ‏ ועם זאת היה אומר כי טוב שתהיה שביתת נשק. לאחר שחרורו מהשירות ‏ הסדיר עבד ב"אל על" כקצין ביטחון. במחצית יולי 1970 נקרא לשירות ‏ מילואים פעיל, ובערב צאתו למילואים דיבר אביו על ליבו, כי יעזוב את ‏ הצניחה ויתמסר לתכלית בחיים. הוא עמד לפני כניסה לאוניברסיטת ‏ תל-אביב ועם זאת המשיך ללמוד נגינה. ביום תשעה באב תש"ל (11.8.1970), ‏ נפל סמל שמואל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ‏ בקרית-שאול.‏ מפקד היחידה שלו כתב להוריו במכתב תנחומים: "תפקידו ביחידה בזמן ‏ שירות החובה והמילואים היה תפקיד קשה, ומלא אחריות הדורש ממבצעיו ‏ קור רוח ואומץ לב. תפקיד זה מילא בנכם בנאמנות מופתית. הוא היה ‏ ‏"משוגע לדבר" בכל הקשור לצניחות, ובמיוחד בכל הקשור לצניחה חופשית. ‏ משאת נפשו הייתה להקים מועדון לצניחה חופשית בעזרת חבריו לעבודה ‏ ולמקצוע, אשר בהם נסך התלהבות מרובה וגם שכנע אותם, בזכות כושר ‏ השכנוע אשר בו התברך".‏ הררי שמואל ("מוליק"), יהי זכרו ברוך.‏