אריה- מרסל טוביה (טוביאס)

בן יוסף וז'וזפינה. נולד ביום כ"ט ניסן תרע"ד (25.4.1914) בוינה בירת ‏ אוסטריה. סיים את לימודיו בפנימייה הצבאית ע"ש הקיסרית תרזה ומאז ‏ הייתה דרכו - דרך הצבא. בצבא האוסטרי סיים קורס קצינים והוצב לחיל ‏ ההנדסה. כעבור זמן מה דחפה אותו רוחו הסוערת לנשוט את אוסטריה ‏ השקטה של אותם ימים והוא התנדב כטוראי ל"לגיון הזרים". הוא עשה חצי ‏ שנה של טירונות קשה ומפרכת בבסיס הטירונים המפורסם של הלגיון - ‏ סיני-בל-עבאס. משפחתו, שחפשה אותו, הצליחה לגלותו ולשחררו מהלגיון ‏ בהתערבות הקונסול האוסטרי ובנימוק שעוד לא הגיע לגיל 21 כשהתנדב. ‏ לאחר ששוחרר חזר לאוסטריה, אולם הייתה זו אוסטריה אחרת, אוסטריה ‏ שלפני ה"אנשלוס" לגרמניה הנאצית. מרסל, שהיה חניך קן בית"ר בוינה, ‏ וחלם על ציון וארץ-ישראל, עלה על אניית מעפילים שהפליגה על הדנובה ‏ לעבר הים השחור ומשם - לחופי הארץ הנכספת. הוא הגיע כעולה בלתי-לגלי ‏ לחופי נתניה ומשם הלך והצטרף לפלוגת בית"ר בראש-פינה. בימים היה עוסק ‏ בעבודת האדמה ואילו הלילות היו קודש לאימוני נשק ולפילות במחתרת ‏ האצ"ל. כשפרצה מלחמת העולם השנייה התנדב מרסל לצבא הבריטי ויחד ‏ עם יחידות הקומנדו של וינגייט השתתף בשחרור חבש מידי האיטלקים. לפני ‏ שהסתיימה המלחמה צורף ל"בריגדה היהודית" ואחרי שהסתיימה עזר ‏ בהברחת יהודים ניצולי-השואה לארץ-ישראל והיה ביחידה מובחרת של ‏ חיילים ארץ-ישראליים שחיפשה פושעי מלחמה נאציים כדי להעמידם לדין. ‏ לאחר ששוחרר מהצבא הבריטי התנדב למשטרת הישובים העבריים.‏ במאי 1948, משהוקמה המדינה התגייס לצה"ל. הוא פקד של שיירות שפרצו ‏ את הדרכים ליישובים מנותקים בגליל ובירושלים, היה מדריך טירונים ‏ בחטיבת "עודד" ומפקד פלוגת בחטיבת "אלכסנדרוני". ביוני 1959 הצטרף ‏ לצבא הקבע והיה בין מקימי יחידות הצנחנים. בשנת 1950 עבר קורס צניחה ‏ ואחרי כן היה אחראי לקליטת טירוני הצנחנים ביחידה. בתקופת פעולות ‏ התגמול השתתף מרסל כלוחם של הקו הראשון וכפי שציין אחד הלוחמים ‏ מאותה תקופה: "היה לכל הצנחנים מפקד, מנהיג, דמות יוצאת דופן, דמות ‏ ללא גיל, שהשנים לא השפיעו עליה". במלחמת "קדש" היה בין חיילי הגדוד ‏ שצנח במיתלה כסגנו של רפול, וחבריו זוכרים אותו "כמפקד נועז מאין ‏ כמוהו, חסין מפני אש. הוא פינה פצועים על-גבו, נשא אותם לנקודת האיסוף ‏ וחזר לקו האש". בהמשך דרכו בצה"ל היה מרסל מפקד קורס הקומנדו ‏ הראשון וסגן מפקד בית-הספר לצניחה וללוחמה זעירה. קצין צנחנים וחי"ר ‏ ראשי נזכר כי מרסל "לא היה מאלה שמדברים הרבה. כל מה שביצענו, ביצע ‏ הוא לפנינו - במסלול המכשולים, באימוני נשק, במסעות, בקרבות מגע ‏ ובתרגילים מפרכים. הוא היה המורה של כולם". מרסל נשלח לנפאל בראש ‏ משלחת צה"ל והקים שם בית-ספר לצניחה ואת יחידת הצנחנים הנפאלית, ‏ שהורכבה מלוחמי גורקה אמיצים. מרסל הפך אותם לצנחנים מעולים ‏ וללוחמים בקיאים בכל אורחות הלחימה. שש שנים עשה מרסל בתפקידו זה ‏ ובאותה תקופה ארגן מבצעי הצלה נועזים בהצנחת מזון ותרופות לחבלי ארץ ‏ שנותקו עקב פגעי טבע. מנפאל נשלח מרסל לתפקיד דומה בזאיר - היא קונגו ‏ הבלגית לשעבר. גם שם הצליח מאוד. ביום כ"ח בחשוון תשל"ג (5.11.1972), ‏ נפל סא"ל מרסל בעת מילוי תפקידו בזאיר. השאיר אישה ושלושה ילדים, ‏ ששירתו כולם ביחידות הצנחנים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ‏ הצבאי בקרית-שאול.‏ ספרייתו העשירה נתרמה על-ידי משפחתו ליחידת הצנחנים; שמו חקוק על ‏ האנדרטה לזכר לוחמי הצנחנים; להנצחת זכרו, נקראים על שמו מגרש ‏ אימונים בבית הספר לצניחה ואולם ההתעמלות בבית הספר "ארנון" ‏ ברמת-גן.‏ טוביה (טוביאס) אריה (מרסל), יהי זכרו ברוך.‏