יובל מירון

בן דב וזיוה. נולד ביום כ"ט באדר תש"י (18.3.1950) בכפר ויתקין. למד ‏ בבית-הספר היסודי בכפר, ובבית-הספר התיכון האיזורי בעמק0חפר ואחרי כן ‏ בבית-הספר החקלאי כפר-גלים. הוא היה בעל חוש מפותח ליופי ולנוי ושלח ‏ ידו בכתיבת שירים ופזמונים. הייתה לו שמיעה מצוינת, יד קלה לציור ‏ ולשרטוט והיה מצוי אצל מכשירים, מכונות ואבזרים שונים. בזמנו הפנוי, ‏ עסק בכל מה שניתן מתוך חדוות יצירה ואהבה גם יחד.‏ יובל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1967 והצטיין בקרב חבריו כחייל מסור ‏ וכחבר נאמן. היה אהוב על כל מי שהכיר אותו. אור ליום ה' באב תשכ"ט ‏ ‏(20.7.1969), נפל בקרב על האי גרין באזור מפרץ סואץ. למחרת נפילתו הספיד ‏ שר הביטחון, משה דיין, את יובל ואת חבריו ואמר: "בנים אלה, אשר ככה ‏ חיים, ככה לוחמים וככה מתים הם הדבר הנפלא ביותר שיש לנו בחיינו - ‏ בחיינו כהורים, כחברים ובחיי ישראל כאומה. יש מאורעות פשוטים שהופכים ‏ במרוצת השנים והדורות לאגדה. בנים אלה הם אגדה שהייתה למציאות, ‏ חלומו של עם, עם גולה, דוה ומושפל, חלום שהיה למציאות - מציאות של ‏ עצמאות, של מולדת, של ירושלים, של יישוב ההר והמדבר, של מים ושל ‏ עצים ופרחים - אבל גם מציאות של דם, של קרבות, של לויות, של גופות ‏ נקובי כדורים, השבים אלינו עם שחר נישאים באלונקות ובכל מה שנותר לנו ‏ הוא לאמץ אותם אל לבנו, לחבק אותם בכאב עמוק מנשוא, באהבה שאין לה ‏ מלים ובידיעה שאין לנו דבר קרוב מהם, יפה מהם, יקר מהם - - -". וכך סיים ‏ השר את הספדו: "הורי הבנים הנופלים במלחמה! לא לנחם כי אם להיות ‏ עמכם באבל אנו כאן, להיות באבל זה יחד - בכל לב ונפש!" מפקדו של יובל ‏ אמר על קברו של יובל: "נפגשנו לראשונה לפני חצי שנה ועלי לאמר כי לא ‏ במהרה עמדתי על אישיותו ותכונותיו של יובל. אך דבר אחד בלט מיד: יובל ‏ היה מרכז חברתי איתן במשפחת הלוחמים שלנו ובה במידה היה שתקן ‏ ורציני בשעת אימונים. היו לו ידיים טובות ובטוחות כשאחז בנשק, או כשזרק ‏ רימון ואין לי ספק שכאלו היו ידיו גם כשאחז בכלי עבודה, כשחיטט בקרבי ‏ מכונה או אחז בהגה. בשיחותי הקצרות אתו גליתי בו בגרות שהפתיעה ‏ לעתים וגם יושר מוחלט בלי פשרות. יש שריתקתי אותו למספר שעות ‏ למחנה, אך מעולם לא ניסה לנצל שכחה או ויתור שלי. כשהטלתי עליו עונש ‏ היה בא אלי ל'מועד הפרעון' ומזכיר לי פן אשכח. תכונות אלו שלו - היושר, ‏ הבגרות והכבוד העצמי - הרשימו אותי ביותר. תמיד דייק ביותר כאשר תיאר ‏ את מעשיו, או שגיאותיו - והדוגמאות רבות. אין ביכולתו של מפקד להביע ‏ במלים את חיבתו או אהבתו לפקודיו, אך דע, יובל: אהבנו אותך מאוד. ‏ משפחת אחת אנחנו, משפחת הלוחמים ביחידה וכל הקשיים והנסיונות ‏ מלכדים אותנו עוד ועוד ומהדקים את הקשרים. גדול הכאב במשפחתנו ואין ‏ ביכלתנו להשיג את גודל כאב הוריך, אחותך וכל בני משפחתך. מותך היה מות ‏ גיבורים. אין ניחומים בפי".‏ מירון יובל, יהי זכרו ברוך.‏