דן ניסים

בנם בכורם של יחיא שרה. נולד ביום כ"ג בתמוז תשי"ב (16.7.1952) ‏ בירושלים. למד בבית-הספר הממלכתי הדתי "אבן-העזר" (יסודי ותיכון) ‏ בנוחם שפרוזדור ירושלים. כן היה חבר בתנועת "בני-עקיבא" ואחרי כן ‏ הצטרף לאגודה ספורטיבית והיה ראשון הספורטאים בבית ספרו. כן השתתף ‏ בפעולות הגדנ"ע וזכה בתעודות ובציונים לשבח. הוא אהב מאוד בעלי-חיים ‏ ולא רק בני-אדם. הוא גידל יונים, אהב לעבוד בחקלאות ונהג לצאת לחיק ‏ הטבע עם כלבו, שהיה צמוד עליו, או שיצא לדהור על גב סוסו למרחקים. ‏ הוא היה עליז מטבעו ובעל חוש-הומור נפלא. עלם בריא בגופו ובנפשו, שופע ‏ חן ואוהב את הזולת. תמיד היה מוקף חברים שאהבוהו ובקשו קרבתו. בעיניו ‏ נשקף טוב לבו והשקט הנפשי שלו דבק בכל מי שהיה בקרבתו.‏ דן גויס לצה"ל במחצית בנובמבר 1970 כשבתרמילו טלית ותפילין. הוא ציפה ‏ לגיוסו בכליון עיניים והחליט כי ישרת בחיל הקשה ביותר, כדי שירגיש שהוא ‏ עושה משהו ראוי לשמו. וכך הצטרף לסיירת. הוא היה אמיץ-לב ובעל ביטחון ‏ עצמי כמעט מופרז. חבריו-ללימודים ולצבא העריצו אותו ואהבו להיות ‏ בחברתו. בשובו מן הצבא לחופשות השבת לא נהג להתלונן על הקשיים בחייו ‏ בצבא. הוא היה יוצא לראות את החבר'ה כדי "להחליף סיפורים על ההוי ‏ הצבאי", אך נמנע מלספר על פעולות הסיירת, כי "זה סוד", היה אומר. הוא ‏ ידע לראות דברים בתבונה ובבגרות. אמו הייתה מנסה לעתים לשדל אותו ‏ לעזוב את הסיירת, אך הוא היה עונה לה: "טוב למות בעד המולדת" - ואז לא ‏ המשיכה אמו בשידוליה. ביום ג' באב תשל"א (25.7.1971), מצא את מותו בעת ‏ מילוי תפקידו. הובא מנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל ‏ בירושלים.‏ במכתב תנחומים להורים השכולים ציין מפקד-יחידתו את גן כ"חייל מצויין, ‏ לוחם מעולה וחבר למופת שהיה אהוב על מפקדיו, על חבריו ועל כל מי ‏ שהכיר אותו".‏ ניסים דן, יהי זכרו ברוך.‏