שי פריש

תאריך לידה:
18 בינואר 1937
תאריך נפילה:
26 בנובמבר 1972
שנת נפילה:
1972
תקופת נפילה:
מתום מלחמת ההתשה ועד למלחמת יום הכיפורים
שם היחידה:
חטיבה 226 - מפקדת החטיבה
מקום קבורה:
הר-הרצל
קורות חיים:
בן חיים ומרים. נולד ביום י"ג בשבט תרצ"ז (18.1.1937) בחיפה, אך ילדותו ‏ עברה עליו במושב שדה-ורבורג והייתה זו ילדות עשירה ומלאת חויות. עיקר ‏ לימודיו היסודיים עשה בכפר הנוער בן-שמן. הוא אהב את החיים ואת ‏ החברה במוסד. בשנים ההן החל לגלות עניין מעמיק בספרים מכל הסוגים, ‏ מסיפורי הרפתקאות וספרים קלאסיים ועד סיפורים מהוי היישוב בארץ. הוא ‏ היה רגיש ליופי, אהב לצייר ואהב מוסיקה, ויחד עם זאת העריץ כוח ‏ והחלטיות. את חוק לימודיו סיים בבית-הספר החקלאי מקוה-ישראל.‏ בשנת 1955, לאחר סיום הלימודים, התגייס לצה"ל והתנדב לשרת ‏ בחיל-הצנחנים, על אף שהיה בן יחיד. הוא עבר קורס מפקדי-כיתות והשתתף ‏ בפעולות תגמול אחדות: מעולם לא נרתע מפעולות מסוכנות; הוא היה לוחם ‏ ומפקד וזה היה חשוב בעיניו מכל. כאשר הוטל עליו להדריך בבית-הספר ‏ לצניחה ידע להשליט משמעת בקרב חניכים מטיפוסים שונים ולהקנות ידע ‏ אף למתקשים בלימוד. הוא רצה להגיע עם חניכיו להישגים מעולים, כדי ‏ שידעו לפעול כהלכה בשעת הצורך, ואמנם פקודיו זוכרים אותו כמפקד מצוין ‏ וכחבר טוב. הוא ידע לשמור על איזון בין קפדנות ומשמעת כנדרש, לבין יחס ‏ חברי ונוח בזמן הנכון. לאחר ששוחרר מהצבא החליט להגשים חלום ישן ‏ ולהצטרף להתיישבות במושב לכיש, מקום שם רצה להקים משק לעצמו. הוא ‏ יצא לעבודה בקידוחי נפט כדי להשיג כספים לשם כך. פעם, בשעת שירות ‏ במילואים, נפצע קשה בתמרון והפך נכה. סיפור חייו מאז ועד יום מותו הוא ‏ סיפור רצוף גבורה. קטוע זרוע ועיור, צלוע ברגל אחת, עם רסיסים בראשו ‏ ובריאותיו והחליט כי הוא מוכרח לבנות את חייו מחדש. לרופאיו אמר: "לי ‏ קל יותר. ראיתי את העולם ביופיו במשך 23 שנה ואני נושא אותו עמי". הוא ‏ דלה מעצמו כוחות נעלמים והשיג מה שנראה כבלתי-אפשרי במצבו. במאמץ ‏ על-אנושי הצליח להקדם. אף על פי ששילם בהרעת מצבו הגופני תמורת כל ‏ הצלחה, התעקש, המשיך ולא נרתע. הוא נשא לו לאישה נערה, שמאור עיניה ‏ אבד לה עוד כשהייתה ילדה. יחד בנו קן משפחתי חם ורכשו ידידים רבים ‏ להם ולילדיהם. בשנת 1969 זכה שי בתואר ראשון בסוציולוגיה ובמדעי ‏ המדינה, אך למרות שסיים בציונים טובים, התקשה במציאת משרה ‏ ובקשותיו להתקבל לעבודה נדחו על ידי רבים. שוב לא נכנע אלא אזר עוז ‏ ולאחר התייעצות עם מנכ"ל משרד המשפטים ודיקן הפקולטה, המשיך ‏ בלימודים בתחום הסעד המשפטי. הוא סיים, אמנם, עוד שנת לימודים אך ‏ בתחילת השליש הראשון של השנה השנייה חלה הרעה במצבו הגופני, שיווי ‏ משקלו התערער, כוח הזיכרון המופלא שפיתח במשך השנים ניטשטש והוא ‏ לא יכול עוד לצאת מביתו. כמעט שנתיים היה מאושפז ועבר שורת ‏ ניתוחי-מוח שנכשלו כולם. 18 חודש שכב משותק לחלוטין ביסורי תופת, ‏ שלרוב עבר אותם בהכרה מלאה. הוא אמר פעם: "אני נאבק עם המלאך ‏ כיעקב, אך איני יכול לו". ביום כ' בכסלו תשל"ג (26.11.1972), נפטר והובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. הניח אישה ‏ ושלושה ילדים.‏ כתבה גדולה לזכרו, תחת הכותרת "שי הלוחם", פורסמה בשבועון "לאשה" ‏ מיום 4.12.1972.‏ פריש שי, יהי זכרו ברוך.‏
לצפייה בסרטון
נרות שהודלקו: 14הדלק נר