אורי אפשטיין

בן אפרים ונעמי. נולד ביום ט' בניסן תש"ט (8.4.1949) בדגניה ב'. ראשית ‏ חינוכו היה בבית-החינוך המשותף בדגניה ולאחר מכן למד בבית-ירח שבעמק-‏ הירדן. משחר ילדותו הושיט יד עוזרת לכל דורש ובכושר מפליא לגילו הצעיר ‏ נרשם לעבודה במשק ורצונו העז להידמות לאלה מחבריו המבוגרים ממנו ‏ בהרבה - להאריך את יום-עמלם מהנץ החמה ועד שעות הערב המאוחרות. ‏ הוא לא בחר להזדהות עם אבירים ולוחמים אלא עם חברים הגדולים ממנו ‏ העוסקים בעבודת כפיים.‏ בנובמבר 1967 גויס לצה"ל ופניו לדרך הקשה של הצנחנים. הוא העדיף ללכת ‏ בדרך קשה זו, ובשבת הראשונה, כשחזר מן הצבא, ישב וסיפר שאמנם קשה ‏ לו אבל כשנשאל אם יהיה בכוחו להמשיך ענה שהוא בטוח בכך שהכל יעבור ‏ בסדר ושהוא יצליח ביחידה‎;‎‏ ואכן, בכוח רצונו התגבר על הקשיים. הימים אז ‏ ימי מלחמה, מבחן וסבל ותפקידיו בצבא קשים. המשובה שהייתה בו בילדותו ‏ הפכה לרצינית, אבל החיוך היה מאיר את פניו לעתים. אחרי האסונות ‏ וקרבות-הדמים הייתה השתיקה חותמת את פיו ונפשו הרגישה כאילו נאבקה ‏ בכוחות שהם למעלה ממנה. תהליך-התבגרותו היה מהיר בשנים האחרונות ‏ לחייו. הוא לא הסתיר את התנאים הקשים ואת העבודה המפרכת באימונים ‏ אבל מצא סיפוק רב בהם. עם יחידתו יצא לפעולת-התגמול הידועה כמבצע ‏ כראמה - ולמחרת נכנס בשקט לחדר האוכל, כרגיל, כשהוא מקרין מאורו על ‏ הכל, ובקול עצור סיפר על הקרב.‏ בלבו הייתה החלטה נחושה כי אחרי שירותו הצבאי יחזור למשק, אך ביום ג' ‏ באלול תשכ"ח (27.8.1968) מצא את מותו בשעת מילוי תפקידו בנסיעה ‏ בכביש קוניטרה-גשר בנות יעקב, כשרכבו התהפך, והוא עוד בשירות-חובה ‏ שלו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בדגניה ב'.‏ אפשטיין אורי, יהי זכרו ברוך.‏