יעקב רייכר

בנם בכורם של יהושע וחדוה, שעלו לארץ מרומניה אחרי דרך רבת תלאות ‏ ויסורים. נולד ביום י"ז באדר תש"ט (18.3.1949) בגדרה ולמד שנתיים ‏ בבית-הספר היסודי על שם כצנלסון שבאשקלון, שלוש שנים בבית-הספר על ‏ שם גורדון ובבית-הספר על שם ארלוזורוב וסיים את לימודיו במגמה ‏ ההומנית בבית-הספר התיכון על שם א. תגר באשקלון. יעקב הצליח מאוד ‏ בלימודיו. מוריו שבחו אותו, אף על פי שהיה שקט ולא-מתבלט. הוא היה בן ‏ נאמן ומסור להוריו וקיבל את חינוכם באהבה. הוא גם השכיל להעביר את ‏ מורשת חינוך זה לאחיו הצעיר, שעליו הגן במסירות. אין פלא כי האח הצעיר, ‏ וכמוהו רבים אחרים, העריצו את יעקב. יעקב היה חובב ספורט נלהב ובייחוד ‏ עניינו אותו הריצה והכדורגל. בצעירותו היה חבר בתנועת "השומר הצעיר", ‏ בבית-הספר התיכון היה מ"כ בגדנ"ע וגם שם הצטיין בשיעורי הספורט. על אף ‏ גילו הצעיר הייתה בגרות נפשית נשקפת מפניו. הוא היה קשור למשפחתו ‏ והיה בן נאמן ומסור להוריו, ובן-משפחה לבבי ודואג לכל קרוביו. הוא היה ‏ סבלן ואדיב ומעולם לא כפה את רצונו על אחרים, אפילו בטוח היה בצדקת ‏ דבריו. לא הרים קולו ושמר תמיד על קור רוח ושיקול דעת. הוא שנא אי-צדק ‏ ומעשי עול, וכאשר הציב לעצמו מטרה, ניסה להגיע אליה בדרכים ישרות. ‏ כחבר וכידיד היה עוזר תמיד ככל יכולתו לזולת. קסמו האישי משך אליו ‏ חברים רבים ובזכות הישגיו בספורט נשלח ל"מכון וינגייט" להשתלמות ‏ גופנית וקיבל תואר של מדריך זוטר לספורט. הוא אהב את הארץ בכל מאודו ‏ בזכות החינוך הלאומי שהתחנך בבית אבא.‏ יעקב גויס לצה"ל באוגוסט 1967 והתנדב ללא היסוס לשרת בחיל-הצנחנים. ‏ הוא היה גאה במעשהו ומשפחתו גאה בו. את הטירונות הקשה עשה מתוך ‏ מאמץ חיובי, ללא טענות וברוח טובה. גם את הריחוק הממושך מביתו, שהיה ‏ אהוב עליו, קיבל באהבה. בני המשפחה לא ידעו דבר על קשיי הטירונות ‏ ביחידה לוחמת זו, היו אלה 14 חדשי אימון קשים ומפרכים וכשסיימם ‏ בהצלחה, עבר רב"ט יעקב למחלקת התול"רים, עבר קורס של מש"קי תול"ר ‏ וקיבל דרגת סמל. גם עתה לא נשתנו חיי הצבא: אימונים קשים, תרגילים ‏ מורכבים, מרדפים בעקבות מחבלים ועמידה איתנה במוצבים ובמעוזים. והנה ‏ הגיעו הימים שלפני שחרורו ויעקב התחיל להכין עצמו לחיים אזרחיים, ‏ לבחינות הכניסה לאוניברסיטה העברית בירושלים ולחיפוש עבודה. אור ליום ‏ כ"ד באייר תש"ל (30.5.1970), נפל יעקב במארב אויב באזור תעלת סואץ ‏ והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות באשקלון.‏ מפקד הגדוד שלו כתב במכתב תנחומים למשפחה: "דרך ארוכה עשה עמנו ‏ יעקב; שלוש שנים של מלחמה מתמדת בכל גבולות ארצנו: מארבים ברמת ‏ הגולן, מרדפים אחרי מחבלים בבקעת הירדן, סריקות ברצועת עזה, פשיטות ‏ מעבר לקוי האויב וקרב הגנה קשה לאורך תעלת סואץ. בשנים הארוכות הללו ‏ למדנו להכיר את יעקב וראינו בו אחד מטובי לוחמי הגדוד. מפקדיו ידעו, ‏ שזהו חבר ולוחם שאפשר לסמוך עליו. יעקב היה חזק בגופו ובנפשו ונראה ‏ בינינו כאריה שבחבורה. באימונים היה תמיד ראשון - ראשון במסעות, ראשון ‏ בנשיאת פצועים וראשון בהסתערויות. לבו היה לב חם, פתוח לחבריו, נכון ‏ תמיד לעזור לחבר בצבא, לארח חבר שאין לו בית ולחלוק עם חבריו כל מה ‏ שהיה בידו - - - יעקב נפל בקרב ארוך וקשה, שבו נלחם עם ישראל על זכותו ‏ לחיים ושלום. מחיר המלחמה הזאת הם טובי חברינו, מבחירי בניה של ‏ האומה. אנו מאמינים שמלחמה זו תביא את השלום וכאשר יגיע השלום, ‏ יזכרו אלה שיזכו בו את אלה שלא זכו לראות - כי בדמם הוא נקנה; ועם זאת ‏ אנו יודעים שאין ניחומים לאבלכם על בנכם יעקב, וגם בימים טובים יותר ‏ שיבואו, תהיו אתם בין אלה שפצעם לא יגליד לעולם. עם כל בית ישראל אנו ‏ אבלים על השריפה אשר שרף ה' בביתכם".‏ להנצחת שמו הכניסה משפחתו ספר תורה, ספרייה תורנית ונר-תמיד ‏ לבית-הכנסת "חמד" באשקלון. כן הוצב בבית-הכנסת לוח-שיש לעילוי ‏ נשמתו; לספריית בית-החולים באשקלון נתנה תרומה מ"קרן רבקה" להנצחת ‏ שמו; בבית-הספר התיכון שלמד בו, נקבע לוח מיוחד ועליו תמונתו ודברים ‏ לזכרו.‏ רייכר יעקב, יהי זכרו ברוך.‏