אריה שמיר

בנם בכורם של מאיר וברטה. נולד ביום כ"ח במרחשוון תש"י (20.11.1949) ‏ בירושלים ועשה את שנותיו הראשונות במושב שורש, בפרוזדור ירושלים. ‏ אחרי כן עקרה המשפחה לשאר ישוב, שבגליל העליון. אריה למד בבית-הספר ‏ היסודי (בית החינוך) בצפת ואחרי שסיים את לימודיו שם החליט ללמוד ‏ בפנימייה הצבאית, שליד בית-הספר הריאלי בחיפה. צעד זה היה המכריע ‏ בחייו, כי במעשהו זה קשר את גורלו עם הצבא עוד מגיל צעיר. הוא עמד ‏ במבחן הכניסה בהצלחה מרובה ובפנימייה התבלט מיד בתכונותיו החיוביות, ‏ כגון, יושר, טוב-לב ומזג נוח. הוא היה פעיל בתחומי החברה והספורט וייצג ‏ את הפנימייה במשחקי ספורט בכבוד.‏ אריק גויס לצה"ל והתנדב לצנחנים באוגוסט 1967, כאשר סיים בהצטיינות ‏ את לימודיו בפנימייה. לבית אשר בו גדל ואשר בו עוצבו דמותו ואפיו נוסף ‏ מעתה הצבא, שהילך עליו רצינות ותחושת אחריות גדולה. הוא נשלח לקורס ‏ קצינים ולאחר שסיים את הקורס המשיך להדריך כשנה אחת בבית-הספר ‏ לקצינים. אחר כך חזר ליחידתו, נתמנה לסגן מפקד פלוגה בדרגת סגן. הכל ‏ ראו בו קצין למופת, שנתמזגו בו צבריות מחוספסת ויפי נפש ועדינות. עוד ‏ כשהיה בפנימייה החליט אריה להצטרף לשירות קבע בצה"ל, אך כבר בראשית ‏ דרכו בצבא הקבע, ביום י' באב תש"ל (12.8.1970), נעדר בעת מילוי תפקידו. ‏ למחרת היום התגלתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ‏ בצפת.‏ אלוף פיקוד המרכז שיגר מכתב תנחומים לאב ובו כתב: "לא הכרתיו מקרוב ‏ אבל מדיווחים שקיבלתי על אודותיו ידעתי על כושרו וכשרונו וקיויתי ‏ לראותו עולה ומצליח בסולם הפיקוד. הוא הגיע אלינו כקצין מובחר, ואכן ‏ תוך חודשים אחדים התמנה סגן מפקד פלוגה. הוא הצטיין בהופעתו השקטה ‏ מחד גיסא ובכושר ביצוע מעולה מאידך גיסא". כעבור ימים מספר קיבלה ‏ המשפחה מכתב תנחומים ממפקד היחידה ובו כתוב לאמור: "אין בכוחן של ‏ מילים למלא את החלל הריק שנוצר במשפחתכם עם מותו של אריק. עם זאת ‏ דומני שרשאים אתם לדעת עד כמה התבטאו בדמותו, כאדם וכקצין צה"ל, ‏ תכונות שודאי נרכשו במהלך שנות חינוכו בביתכם, או נספגו בו באווירה בה ‏ גדל. אריק בלט כמפקד כיתה ביחידת הצנחנים, אשר בה שירת, בשיקול ‏ דעתו, נבונות החלטותיו ומנהיגותו השלמה. משבגר ונשא בעול הקצינות אך ‏ טבעי הוא שהעניק ידע והשרה ביטחון על מחלקתו וחייליו. בתפקידו כסגן ‏ מפקד פלוגה ראינו אך קרש-קפיצה להסמכתו כמפקד פלוגה בצנחנים. ובשלב ‏ זה נקפדו חייו - - - ביחידתנו נותרה אך דמותו ומשפטים כמו 'כך נהג ‏ אריק'… או 'לתפקיד זה או אחר היה מתאים אריק'… הם שאולי ינציחו את ‏ כוח אישיותו ותרומתו הרבה. ראיתי אתכם סמוך לקבלת הידיעה המרה; ‏ נוכחתי כי משפחה חזקה ומלוכדת עשויה אף להקרין על האבלים מסביב. ‏ ראו נא ביחידה חלק מהמסרבים להאמין כי אכן קרה הדבר ושותפים כנים ‏ אנו לכאבכם".‏ ביערות ביריה, ליד צפת, נקבעה אנדרטה לזכרו של אריק.‏ שמיר אריה ("אריק"), יהי זכרו ברוך.‏