יוסף שמש

בן חיים ופאולינה. נולד ביום כ"ה באייר תשי"ד (28.5.1954), במושב ציפורי ‏ שבגליל ולמד בבית-הספר היסודי "תבור" ובבית-הספר התיכון ע"ש משה שרת ‏ בנצרת עלית. הוא היה ילד סקרן ומלא חיים, אמיץ ושובב, ולא היה עץ גבוה ‏ שלא הגיע אל צמרתו. הוא אהב בעלי חיים וגידל אצלו צבים, פרפרים ויונים, ‏ ואף לא נרתע מתפיסת נחשים חיים כפי שלמד מרועים ערביים. יוסי היה ‏ תלמיד טוב ומסודר ובעיקר הצטיין בלימודי חשבון וטבע והיה בין הראשונים ‏ בכיתה. מורתו ספרה עליו שהיה "רודף צדק מובהק החש תמיד לעזרת החלש. ‏ כל מה שהיה לו, היה מוכן לחלק עם חבריו בכיתה - - - היה תלמיד טוב, ילד ‏ שובב, רע נאמן, דוגמא ומופת לחבריו". הוא היה ספורטאי מעולה ובעל כושר ‏ גופני מצוין. הוא השתתף בנבחרת בית-הספר והיה בים השלישיה הראשונה ‏ של "הפועל ציפורי" בטניס שולחן. יחד עם זאת היה בעל נפש פיוטית, צייר ‏ ציורים נאים - בעיקר ציורי טבע ונוף - כתב שירים יפים, פרט על גיטרה ואהב ‏ לשיר - בעיקר שירי נשמה ורגש.‏ יוסי התגייס לצה"ל בתחילת מאי 1972 והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. על ‏ הקורות אותו בצבא לא סיפר כמעט ורק כאשר הופיע בבית, לאחר סיום ‏ קורס הצניחה, חבוש בכומתה אדומה ועטור כנפי צנחן, הבינו בני הבית מהו ‏ המסלול שבחר לו. גם ביחידה המובחרת ששירת, היה משכמו ומעלה, לוחם ‏ ללא חת וללא דופי, שמילא את כל המוטל עליו בנאמנות. הוא היה קשור ‏ לחבריו ומקובל עליהם. ביום י' בטבת תשל"ג (11.12.1972), נפל בעת מילוי ‏ תפקידו ברצועת עזה והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ‏ בנצרת-עלית.‏ מפקד פלוגתו הספידו בדברים הבאים: "יוסי הגיע לצנחנים מתוך הבנת הענין ‏ ‏- - - חיל-הצנחנים היה בדיוק המקום אליו שאף להגיע ובו הרגיש שמצא את ‏ מקומו - - - כמפקדו, צד את עיני בהתנהגותו, באופיו הנוח, במסירותו ‏ ובתרומתו החברתית הגדולה לפלוגה - - - יוסי היה דמות בולטת בפלוגה. בכל ‏ אירוע פלוגתי או ויכוח שהיה מתפתח, היה קם ומשמיע את דבריו. יודע אני ‏ באיזו הערכה היו דבריו מתקבלים". מפקד גדודו כתב במכתב תנחומים ‏ למשפחה: "בנכם יוסי היה חייל למופת. מבחינה אישית היה מסודר וממושמע ‏ ‏- - - עיקר גאוותו הייתה על המקלע המחלקתי, עליו היה מופקד. נכונותו ‏ לתת לחבריו, לעזור ולעודד, עשוהו לנכס מיוחד כפלוגתו - - - בתעסוקה ‏ המבצעית ברצועת עזה שימש יוסי כמפקד חולית והוכיח יכולת והבנה בנושא ‏ המבצעי ודבקות במשימות שקיבל". במכתביהם הרבים למשפחה ובשירים ‏ שכתבו לזכרו, ציינו חבריו ליחידה את הערכתם וחיבתם ליוסי וספרו על ‏ דמותו.‏ שמש יוסף ("יוסי"), יהי זכרו ברוך.‏