ישראל מוצ'רסקי

בן יעקב ואיטה. נולד ביום כ"ג בטבת תשי"א (31.1.1951) בכפר-סבא. הוא למד ‏ בבית-הספר היסודי בבנימינה, ונמנה עם התלמידים הטובים ביותר, מעולם ‏ לא נזקק לעזרה בלימודים. הוא המשיך בלימודים בבית-הספר התיכון ‏ בבנימינה, הצטיין בלימודים וגם בספורט. הוא שיחק בקבוצת הכדורגל ‏ ‏"נחליאל" בבית-חנניה והיה שחיין מעולה (עלה בידו להציל ילד מבית-חנניה ‏ מטביעה). הוא אהב להאזין לפרקי חזנות ברדיו, ונהג לשי כאשר הוא מלוה ‏ עצמו בפריטה על גיטרה. ישראל היה נער עדין ורגיש אציל נפש, עניו ומצניע ‏ לכת, וטוב לב נשקף תמיד מעיניו. מקטנותו היה אמיץ ודבק במטרתו. הוא ‏ קיבל כל פגיעה בגופו בגבורה ולא פחד מפני דבר. הערבים לא הרתיעוהו ‏ ופעם אמר לאביו, אשר מצאו עובד במשק כאשר הערבים התארגנו באותה ‏ שעה לצאת לקראתו ולהתנפל עליו: "אינני פוחד ממספרם הגדול. לו היינו ‏ מפחדים ממספרם לא היינו מכריזים על הקמת המדינה ולא היינו משיגים את ‏ עצמאותנו".‏ הוא גויס לצה"ל במאי 1969 הוא אהב את ארצו אהבה עזה וכששמע על ‏ מישהו שלא התגייס לצה"ל רגז מאוד ואמר: "מי שלא שירת בצבא אין לו ‏ רשות לנשום את אוויר המדינה". כאשר בא הביתה לחופשה, היה הבית ‏ מתמלא אור ושמחה. אביו נהג לכתוב לו במכתביו סיפורים בהמשכים מימי ‏ מלחמת העולם השנייה בה נטל חלק בשורות הצבא האדום בחטיבת שריון. ‏ במכתביו סיפר על נפילת החטיבה בשבי הגרמנים ועל הצלחתו לברוח מן ‏ השבי ולחזור לשורות הלוחמים, ליפול שנית בשבי הגרמנים ולברוח שוב. ‏ בסיפורים אלה התגאה ישראל והם הוסיפו לו ביטחון עצמי רב. ביום כ"א ‏ בסיוון תש"ל (25.6.1970), נפל ישראל בעת מילוי תפקידו בעת פעילות האויב. ‏ הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבנימינה.‏ מפקד הבסיס כתב להוריו מכתב תנחומים בו נאמר בין שאר הדברים: ‏ ‏"המקרה אירע בעת ביצוע פעילות מבצעית בגבול לבנון. ישראל היה חייל ‏ מסור וביצע את המוטל עליו ללא דופי".‏ לאחר נפילתו יצאה לאור חוברת לזכרו.‏ מוצ'רסקי ישראל ("שרוליק", "שרולקה"), יהי זכרו ברוך.‏