ראובן אורלובסקי

ראובן, בן רחל ודוד, נולד ביום כ"ה בחשוון תשי"א (6.11.1950) בתל-אביב. ‏ הוא למד בבית-הספר היסודי "רמת חן" וסיים את לימודיו העל-יסודיים ‏ בבית- הספר התיכון על שם בליך ברמת-חן. בבית הוריו, מחניכי בית"ר ‏ ופעיליה בביאליסטוק, ספג רוביק (כך קראו לו הוריו וידידיו) מילדות, אוח של ‏ הכרת חובה והתנדבות. כילד אהב מאוד התכנסויות משפחתיות. קסמו לו ‏ מנהגי המסורת בשבתות והחגים, על הזמירות והלחנים ועל האווירה החמימה ‏ המאפיינת אותם. גם כנער וכעלם העריך וכיבד את המסורת ואת מנהגי ‏ ישראל, וכשעלה ירושלימה לחוג את סדר הפסח, הלהיב במצב רוחו המרומם ‏ את כל בני המשפחה. הוא היה תלמיד שקדן ובכוח רצונו התגבר על כל ‏ מכשול שניצב בדרך להגשמת מטרותיו. בתקופה שהתכונן לבחינות הבגרות, ‏ ישן ראובן שעה-שעתיים בלילה. הוא למד בחריצות מופתית ומתוך משמעת ‏ פנימית של אדם בוגר. נער חברותי ובעל מצפון היה רוביק‎;‎‏ שקט, צנוע ‏ ומאופק. דיבורו מתון - לעתים הססני, אך בעת מבחן לא נמצא חבר מסור ‏ ונאמן ממנו. הוא היה מוכן לסייע לידי בכל עת, וחבריו העריכו והוקירו את ‏ תבונתו ואת רגישותו. ‏ רוביק היה בעל חוש-הומור מיוחד במינו - שקט, לבבי ולעתים גם עוקצני. לא ‏ אחת היה הוא עצמו נושא להומור שלו. הוא ניחן גם בחוש הבחנה וביקורת, ‏ אך לא נעדרו בו הבנה וסלחנות. כשלמד בבית-הספר היסודי הצטרף לתנועת ‏ הצופים בשכונתו ולימים היה חבר בסניף "מכבי הצעיר" שברמת-גן. רוביק ‏ נטל חלק בפעולות שנערכו במסגרת תנועת הנוער, ולא החמיץ מסע שערכו ‏ בני כיתתו. "רוביק קשור אצלנו במצב-רוח טוב", ספרו חברות כיתתו, בציינן ‏ כי דווקא בטיולים ובמחנות-עבודה התגלתה אישיותו בכל עושר גווניה. ‏ ידידים העידו עליו, כי גם כשעמד על סף סיום לימודיו התיכוניים נותר בו ‏ משהו מנשמת ילד רך, שרצה להאמין בתום-לב בערכים שהציב לעצמו. ‏ ‏"תהינו אם הוא גבר-ילד או ילד-גבר", ספרו ידידיו. ראובן עמד בבחינות ‏ הבגרות בקיץ תשכ"ח ועד למועד גיוסו עבד בבנק. הוא סירב ללכת בטל. רגש ‏ האחריות שספג בבית-הוריו התבטא הלכה למעשה בפעולותיו. ערב גיוסו ‏ לצה"ל היה רוביק נער תמיר וחסון‎;‎‏ נכון לכל משימה שתוטל עליו, נכון לשרת ‏ את משפחתו, את עמו ומולדתו.‏ ראובן גויס לצה"ל בראשית פברואר 1969 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר סיום ‏ הטירונות עבר קורס צניחה וזכה לענוד כנפי צנחן. שנתיים שירת ראובן ‏ בסיירת, בבקעת הירדן. מארבים בלילות קרה ומרדפים בימי שרב - זו הייתה ‏ מסכת חייו באותן שנים. בכל המשימות עמד ראובן במסירות ובדבקות ‏ במטרה. באחת ההתקלויות הגיע להישג מיוחד במבצע אישי‎;‎‏ על כך הוצמד ‏ ‏"רקע אדום" לכנפי הצנחן שלו.‏ בפברואר 1972 השתחרר ראובן מהשירות הסדיר. בראשית דרכו האזרחית ‏ עבד בחברת "נתיבי-נפט" באבו-רודס, ומכספי חסכונותיו נסע למסע באירופה ‏ ובארצות-הברית. כששב אמר להוריו כי רצונו להיות עצמאי ולסייע לזולת. ‏ הוא החליט ללמוד בבית-הספר לפיזיותרפיה שליד בית החולים "אסף הרופא" ‏ והיה מאושר כשהתקבל והחל בלימודיו, כחודש לפני פרוץ המלחמה. ראובן ‏ נקרא ליחידתו במוצאי יום-הכיפורים. שעות ארוכות המתין לקריאה וכדי ‏ לחסוך זמן ארז מבעוד מועד את בגדיו. בשעות אחר הצהרים ביקר אצל ‏ אחדים מחבריו ונפרד מהם. הוא הודה שפחד מקנן בלבו, ויש סבורים, שחש ‏ מה צופן לו העתיד. ברם, בפני הוריו הסתיר את רגשותיו. ‏ ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973) לחם ראובן עם הכוחות שפרצו לעיר ‏ סואץ. הוא פקד על חבריו לנשק, לאחר שהמפקד האחראי לפעולה נפצע. ‏ במהלך הקרב נפגע ראובן מפצצה ונהרג. תחילה הוכרז כנעדר ולימים הוחזרה ‏ גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר ‏ אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "היחידה עמה נמנה ראובן ‏ הוקמה ערב פרוץ המערכה, וקיבלה עליה משימות קשות אשר בהן עמדה ‏ באומץ ובגאווה. ראובן נמנה עם סגל היחידה, כימה חי ולחם בימי המלחמה ‏ הראשונים והקשים. הכוח שפרץ לעיר סואץ היה קטן ונלכד באש צולבת. ‏ ראובן המשיך להסתער עם חייליו, לחם בעוז כמפקד וכחבר, עד שנפל".‏ הוריו של רוביק הוציאו לזכרו חוברת ובה פרקי זכרונות ועדויות מפי ‏ בני-משפחה, ידידים ואנשי ציבור שהכירוהו‎;‎‏ משפחת אורלובסקי הקימה לזכר ‏ ראובן קרן שמפירותיה מחולקות, מדי שנה בשנה, מלגות לתלמידים במוסדות ‏ חינוך שונים ברחבי הארץ: ברמת-חן, ברמת-גן, ביישובי הצפון (אביבים, דובב ‏ ודישון) ובכפר חב"ד‎;‎‏ כן תרמה ארון וספרים מקצועיים לבית-הספר ‏ לפיזיותרפיה שליד בית החולים "אסף הרופא".‏ אורלובסקי ראובן, יהי זכרו ברוך.‏