דניאל אלון

דניאל, בן שמחה וסעדיה, נולד ביום כ"ד בתשרי תש"ד (23.10.1943) בעיר פז ‏ שבמרוקו. בשנת 1948 הגיעה משפחתו ארצה בעליה לא-חוקית, לאחר ‏ טלטולים רבים באנייה רעועה. בארץ לא מצאה המשפחה את מקומה ונאלצה ‏ לנדוד ממקום למקום עד אשר התיישבה בעיר לוד, ששוחררה באותו זמן. גם ‏ לימודיו של דניאל בבית-הספר היסודי היו בסימן של נדודים. הוא למד ‏ בבית-ספר יסודי בלוד ובישיבת חב"ד על-יד לוד, ואחר-כך עבר לפנימיית ‏ ‏"הכפר-הירוק" ולמד בה שלוש שנים. תקופת חייו בפנימייה הייתה מן ‏ המאושרות שידע. צורת החיים שם מצאה-חן בעיניו והוא נהנה מכל רגע ‏ בתקופה זו. גם בלימודים הצליח להשיג ציונים טובים. בחיי החברה התאקלם ‏ ועד מהרה קנה חברים רבים, שאהבוהו בזכות היותו נעים-הליכות, טוב לב, ‏ צנוע וביישן. כשסיים את לימודיו היסודיים החליט ללמוד מסגרות ‏ בבית-הספר "עמל" ברמלה.‏ דניאל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1961 והוצג לחטיבת גולני. לאחר סיום ‏ הטירונות התנדב לסיירת גולני. סמוך לסיום שירותו הסדיר ביקש לעבור ‏ קורס צניחה ואחר-כך התנדב לצנחנים. בתקופת שירותו נבחר פעמים אחדות ‏ לצאת לפעולות תגמול מעבר לקווים, בזכות היותו חייל טוב, אמיץ-לב ובעל ‏ תושייה. גם ביחסיו עם חבריו הצטיין בנכונותו לעזור לזולת והיה אהוב ‏ ומקובל על הכל.‏ גם לאחר ששוחרר משירות סדיר, נקרא לתקופות של שירות מילואים ‏ ובמלחמת ששת-הימים השתתף בקרבות בגבעת-בתחמושת ובפריצה לשער ‏ האריות. למחייתו עבד כמסגר בתעשייה הצבאית. ב- 1971 נשא אישה ושנה ‏ אחר-כך נולד בנו בכורו. הוא היה בעל ואב למופת, מסור ודואג למשפחתו. ‏ כשנולד בנו, לא היה מאושר וגאה ממנו. הוא הקדיש שעות רבות לבנו ‏ ולמשפחתו ובתקופה זו היה מאושר ושמח בחלקו. כשפרצה מלחמת ‏ יום-הכיפורים גויס דניאל ונשלח לסיני. הוא השתתף בקרבות הבלימה ‏ ואחרי-כן בקרב לצליחת תעלת סואץ. ‏ ביום י"ד בניסן תשל"ד (6.4.1974), נפל דניאל בעת מילוי תפקידו. השאיר ‏ אחריו אישה, בן, בת שנולדה לאחר נפילתו, הורים, חמישה אחים ואחות. ‏ הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין ברמלה.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אין ניחומים על מותו של ‏ דניאל. הוא היה אהוד על מפקדיו ועל חבריו ומילא את כל התפקידים ‏ שהוטלו עליו בנאמנות ובמסירות".‏ המשפחה תרמה ספר תורה לבית-הכנסת ברמלה, להנצחת שמו של דניאל.‏ אלון דניאל, יהי זכרו ברוך.‏