דורון אציל

דורון, בן טיאה ודוד, נולד ביום כ"ד בתשרי תשי"ד (3.10.1953) בתל-אביב. הוא ‏ למד בבית-הספר היסודי "הר נבו" בתל-אביב ואחרי-כן, המשיך ולמד בבית-‏ הספר התיכון של סמינר הקיבוצים ברמת אביב. עבד כמורה ממלא-מקום ‏ בבית-הספר על-שם אהרון קציר ברחובות. דורון היה צעיר תוסס, עירני ומלא ‏ התלהבות וסקרנות. הוא היה פעיל ותמיד עמד ב"מרכז העניינים" - ראש ‏ וראשון לעושים. כך זוכרים אותו חבריו: "בחור צעיר, בעל תווי-פנים עדינים, ‏ שחיוך קטן חבוי תמיד בין שפתיו". בני-אדם והקשר עמם היו מרכז חייו. ‏ בבית-הספר היו שני תחומים "בשליטתו הבלעדית": שיעורי החברה וחצר ‏ בית-הספר. הוא ידע למצוא את הנושא המתאים ביותר לוויכוח ובכך עורר ‏ את כל חבריו להשתתף בו באופן פעיל. כיון שניחן בחוש-הומור, ידע לשלב ‏ בשיחה נופך של בדיחות- הדעת, שהפיח חיים בוויכוח. בדרך-כלל עוררו ‏ רעיונותיו התלהבות רבה בקרב התלמידים וכשנגמר השיעור היה דורון יורד ‏ לחצר ושם היו התלמידים מתאספים כדי להאזין לו וליהנות מהברקותיו ‏ ומבדיחותיו. בתקופת החל"ת עסק דורון בריכוז קן תנועת "הנוער העובד ‏ והלומד" ברחובות. הוא היה מאמין גדול ברעיונותיה של התנועה ואת האהבה ‏ לארץ ולנופיה קנה במאות טיולים ברחבי הארץ. כמדריך שימש דוגמה ומופת. ‏ לעולם לא שכח את הנוער העובד ואת ערכי הציונות שקנה שם. בכל ‏ הזדמנות ידע לשלב אותם בדבריו ולדרבן את שומעיו להצטרף למסגרת ‏ חברתית זו.‏ חניכיו הרבים מעידים על פעולותיו, שהיו המרתקות ביותר. כשיצאו לטיולים, ‏ רצתה כל כיתה שדורון יצא דווקא איתה. ריב קולני היה מתנהל בין הכיתות ‏ בשל כך, ואכן חוויה גדולה הייתה נופלת בחלקה של הכיתה שזכתה בדורון. ‏ מצב הרוח היה מרומם תמיד והשירה שהייתה בוקעת מן המשאית, במשך ‏ הטיול, הייתה מרקיעה שחקים. הוא ידע להשרות אווירה נפלאה ולהדביק את ‏ כולם באותו מרץ וחיות ששפע תמיד. בסמינר המדריכים הצעירים בעתלית ‏ היה דורון הרוח החיה במסיבות הענק. הוא היה מארגן ומנחה את המסיבות, ‏ שנתמשכו עד השעות הקטנות של הלילה. יחד עם זאת, הכירו כולם גם את ‏ דורון הרציני, שידע לבקר בצורה בונה את התנועה ושהיה אכפת לו.‏ הוא ידע להתווכח ולשכנע, לא רק חניכים, אלא גם את חברי המזכירות ‏ הבוגרים. הוא היה מקורי מאוד ברעיונותיו ונתברך בכושר שכנוע. אנשים ‏ הקשיבו לו וקבלו את דעתו. גם עם הבית יצר דורון קשרים מיוחדים במינם. ‏ למרות הפעילות הרבה וההיכרויות הרבות, היו אחיו והוריו החברים הקרובים ‏ והאינטימים ביותר שהיו לו. כשהיה מחוץ לבית דאג לטלפן ולהודיע כי שלום ‏ לו. בני-הבית לא משו ממחשבתו גם כשנמצא בחוץ-לארץ. שום חוויה לא היה ‏ בה כדי להשכיחם. תמיד היה חוזר הביתה ובידיו תשורות המעידות על ‏ תשומת-לב. בתוך כל הפעילות הזאת מצא דורון גם זמן לפתח את כשרונות ‏ המשחק והנגינה שנתברך בהם. הוא השתתף בחוג הדרמטי בבית-הספר ‏ וכעבור זמן - גם באולפן לאומנויות הבמה בתנועה. שם הכיר אותו מי שעבד ‏ אז עם להקות צבאיות והוא המריץ אותו להצטרף ללהקה צבאית לכשיתגייס. ‏ אבל דורון בחר להמשיך עם חברי הגרעין שלו כמתוכנן, ולמרות שעמד ‏ בהצלחה במבחני הכניסה, ויתר על רעיון הלהקה הצבאית.‏ דורון גויס לצה"ל יחד עם חבריו, במחצית נובמבר 1971. הציעו לו שירות ‏ בחילות שונים ואף יציאה לקורס קצינים, אך הוא העדיף להתנדב לנח"ל ‏ המוצנח. לאחר סיום הטירונות יצא לשל"ת בגוש הר-טוב. הוא עבר קורס ‏ צניחה והשתלם כלוחם באימונים הנהוגים בחיל. למרות חששותיו, היה חייל ‏ מצטיין ולוחם מעולה. מפקדיו היו מרוצים ממנו מאוד וניסו לשכנעו שילך ‏ לקורס קצינים, אבל דורון סירב לעזוב את חברי הגרעין שלו, שכל כך נקשר ‏ אליהם. הוא ציפה לסיום תקופת השירות, והתלבט מאוד במה יבחר לאחר ‏ שישוחרר. הוא חלם על השתלמות כבמאי תיאטרון, ולפני זה על לימודי ‏ היסטוריה וספרות באוניברסיטה. היה זמן שחשב להשתלם בראיית-חשבון ‏ ואף חשב לשרת תקופה מסוימת כדייל ב"אל-על". אך לפי שעה היה עתיד ‏ הקרוב קשור במשק צרעה, שם נרקמו חלומותיו.‏ הגורל האכזר הפר אותם. במלחמת יום-הכיפורים השתתף דורון בקרבות ‏ הבלימה הראשונים ברמת-הגולן, כחולם בגדוד נח"ל מוצנח. ביום הראשון של ‏ המלחמה, ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), בקרב לחילוץ נפגעי תל-סאקי, ‏ נפגע דורון ונהרג.‏ השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.‏ אציל דורון, יהי זכרו ברוך.‏