שמואל בוטנרו

תאריך לידה:
01 בספטמבר 1948
תאריך נפילה:
04 בפברואר 1974
דרגה:
סגן
שנת נפילה:
1974
תקופת נפילה:
ההתשה לאחר מלחמת יום הכיפורים
שם היחידה:
חטיבה 226 - מפקדת החטיבה
מקום קבורה:
לוד
קורות חיים:
שמואל, בן ליצ'י ואברהם, נולד ביום כ"ז באב תש"ח (1.9.1948) בהליין ‏ שבאוסטריה. הוא עלה לארץ עם בני משפחתו באותה שנה. סיים את לימודיו ‏ בבית-הספר היסודי ברמלה ובבית-הספר התיכון רמלה-לוד והחל ללמוד ‏ בבית-הספר לפיסיותרפיה שבצריפין. שמואל היה צעיר חרוץ ונמרץ, תלמיד ‏ טוב וספורטאי חובב. היו לו כמה תחביבים: טיפול בבעלי חיים ובצמחים, ‏ ובעיקר התעניין בדגים והיה לו אקווריון משוכלל. מורו בבית-הספר התיכון ‏ מעיד עליו שהיה "איכפת'ניק" - השתתף בוויכוחים ובדיונים עם חבריו על ‏ עתידם, והטיף לחבריו לגלות אחריות כלפי המדינה וכלפי מצבה ולבצע ‏ במלואם את החובות המוטלים על צעירים בישראל. הרבה כתב ודיבר על ‏ הקשר שחש כלפי המדינה, העם והארץ.‏ שמואל גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1966 והתנדב לחיל-הצנחנים. הוא ‏ השלים בהצלחה ובציונים גבוהים קורס מ"כים, קורס פלסים, קורס צניחה, ‏ וקורס קציני חי"ר. תקופה ארוכה בשירות סדיר ובמילואים שירת שמואל ‏ ביחידת ההנדסה של חטיבת צנחנים והגיע לדרגת סגן. הוא השתתף בכמה ‏ וכמה פעולות קרביות.‏ אחרי שהשתחרר מהשירות הסדיר, נשא אישה ועבד כמפעיל המחשב של ‏ התעשייה האווירית. כן החל ללמוד מקצוע שעניינו מאוד - פיסיותרפיה. ‏ במקום עבודתו היה עובד חרוץ וברוך כשרונות. פעמים אחדות ביקשה ‏ הנהלת התעשייה האווירית לשחררו מתקופות של שירות מילואים בהיותו ‏ חיוני במקום עבודה. בלימודים בבית-הספר לפיסיותרפיה הצטיין במסירות ‏ ובשקידה. חבריו וחברותיו לספסל הלימודים בבית-הספר התפעלו מסבלנותו, ‏ מן הידע הרב שלו, שבזכותו טיפל - כבר במסגרת הלימודים - בחולים ‏ ובחולות בבית החולים. שמואל היה איש משפחה למופת, מסור לרעייתו ‏ ולבתו. באהבה ובמסירות אין קץ טיפח את הבית, ייפה וקישט אותו - ועשה ‏ הכל במרץ ובחריצות, תוך עומס העבודה ביום, הלימודים בערב, לרבות ‏ קריאה ועבודה עצמית בשעות הלילה. במלחמת יום-הכיפורים היה שמואל ‏ מפקד בכוח צנחנים וחי"ר, שלחם ברמת הגולן. עם חייליו עבר את מסלול ‏ קרבות הבלימה נגד הסורים ואת מתקפת הנגד ברמה. בעת טיהור הכפר ‏ הסורי חן-ארנבה נהרגו מן המארב כמחצית אנשי יחידתו. היחידה סבלה ‏ ירידה חמורה במוראל כתוצאה מאסון זה. אז נתגלתה דמותו של שמואל ‏ כקצין, כמפקד, כאב לחייליו בשעות משבר קשות: בעמל רב ואטי, תוך גילוי ‏ דוגמה ומופת אישי, השיב את המוראל ליחידה הפגועה והחזיר את היחידה ‏ לכושר קרבי בהחזירו לחיילים את ביטחונם האישי. בראש יחידה זו השתתף ‏ בכיבוש החרמון הסורי וחלק מן המובלעת הסורית ברמה. שמואל פיקד על ‏ מוצב סרג'יה שבתוך שטח המובלעת הסורית. המוצב שבפיקודו היה לדוגמה ‏ ולמופת; מפקדים בכירים ביקרו בסרג'יה והתפעלו מן הצורה שבה ניהל ‏ המפקד הצעיר את המוצב וכיצד הנהיג את אנשיו. הסדר והמשמעת היו ‏ למופת, המזון נמצא בשפע אף בשעות הלחימה הקשות ביותר, הכוננות ‏ הקרבית הייתה ברמה גבוהה. שמואל נפגע ונהרג בהפגזה קשה של הסורים ‏ על המוצב שלו ביום י"ט בשבט תשל"ד (4.2.1974). הוא הובא מנוחת-עולמים ‏ בבית-העלמין בלוד. השאיר אחריו אישה ובת.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי שמואל היה קצין אחראי, ‏ בעל תפיסה וידע ובעל יזמה, אהוב על הכל.‏ דברים לזכרו ולדמותו פורסמו בחוברת בשם "נתיבים בשדה", לזכרם של י"ג ‏ חללי יחידת חיל ההנדסה שבחטיבת הצנחנים.‏ בוטנרו שמואל, יהי זכרו ברוך.‏
נרות שהודלקו: 12הדלק נר