נסים לוגסי

נסים (מישל), בן חנה ואברהם ז"ל, נולד בשנת תש"א (1941) במוגדור במרוקו, ‏ למשפחה בעלת אמצעים ומקובלת על הקהילה היהודית במקום. הוא סיים ‏ את לימודיו בבית-הספר היסודי "אליאנס" בקזבלנקה, ואת לימודיו התיכוניים ‏ סיים בקולג' "אקול דה סנטר" באותה עיר. מישל, כפי שכינוהו בני משפחתו ‏ וידידיו, היה ילד ערני, ששעשע את בני הבית במעשי השובבות שלו. כשגדל ‏ מעט התחבבו עליו הריקודים, והיה מבלה את זמנו הפנוי בחוגי ריקוד ‏ ובמסיבות ריקודים. מישל התעניין בספורט ובמיוחד הצטיין בשחייה. הוא גם ‏ זכה במדליה על הישגיו באחת התחרויות. כשגמר את לימודיו נסע לפאריס, ‏ שם השתלם בתורת החשמל בבית-הספר "אורט". הוא גר שם עם אחיו עד ‏ שהוריו בקשוהו לחזור הביתה, עקב קשיים משפחתיים שנתעוררו בבית. ‏ בשנת תשכ"ב (1962) החליט מישל לעלות ארצה, ובחודש יוני של שנת 1962 ‏ הגיע לקיבוץ אפיקים, שם עשה כשנה. הוא למד את השפה העברית ואף החל ‏ מקליט שירים משלו בעברית. מישל, כפי שזוכרים אותו חבריו, היה אדם עליז ‏ ושופע חיים, שאהב "לעשות שמח" בכל הזדמנות. הוא אהב את עבודת ‏ האדמה, את הטבע ואת הארץ בכל מאודו. תמיד מוכן היה לעזור לזולת והיה ‏ ותרן גדול, אך ידע לעמוד על שלו בעקשנות, כשידע כי הצדק עמו.‏ ניסים גויס לצה"ל בסוף נובמבר 1962. לאחר סיום הטירונות ולאחר ‏ שהשתלם בקורס לחבלנים, בקורס לצניחה ובקורס למפעילי מקלעים, הוצב ‏ באחת מיחידות הנח"ל המוצנח כחבלן. יום אחד נפגע באזור הלב מכדור ‏ תועה שירה חייל מיחידתו. הוא נותח בהצלחה והתגבר על פצעו. בתקופת ‏ שירותו הסדיר היה מישל אהוד על החיילים ששירתו אתו ביחידה, וקנה לו ‏ ידידים חדשים רבים. הוא השתדל שלא להדאיג את הוריו, ובחופשותיו הרבה ‏ לבוא לבקרם. תמיד השתדל להקל עליהם את קליטתם בארץ, עד כמה ‏ שהרשה זמנו, ולא הרבה לספר להם על קשייו ומצוקותיו, כדי שלא לצערם. ‏ גם על הישגיו לא הרבה לדבר, והיה שתקן לגבי כל אשר עבר עליו.‏ לאחר תום שירותו הסדיר עבר מישל לגור עם הוריו בקרית-גת, ושם עבד ‏ במקצועו כחשמלאי. לימים התחתן עם חברתו קולט ונולדו להם ארבעה ‏ ילדים: הבת הבכורה עדנה, התאומים דן ואמיר, ולבסוף אבי. מישל הקדיש ‏ לילדיו ולאשתו את כל כוחו ומרצו. הוא עבד שעות נוספות ולא חסך ‏ מאמצים כדי לספק להם את כל מחסורם. הכל הכירוהו כבעל וכאב מסור, ‏ שחינך את ילדיו לאור ערכי הצדק, אומץ הלב, היושר ואהבת המולדת. ‏ משעברה המשפחה לגור באילת, הרבה לטפל בגינה סביב ביתו, ושמר על ‏ קשרי שכנות טובים. כל ימיו חלם על עתיד של סופר ומוסיקאי, אך הגורל ‏ רצה אחרת. במלחמת יום-הכיפורים נשלח עם יחידתו לרמת הגולן, והשתתף ‏ שם בקרבות הבלימה והפריצה נגד הסורים. ביום כ"ג בשבט תשל"ד ‏ ‏(15.2.1974) נפגע נסים בקרב ונהרג באש שנורתה עליו מהמארב בתל-ענתר. ‏ הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר-שבע. השאיר אחריו ‏ אישה וארבעה ילדים, אחים ואחיות.‏ חבריו לעבודה סיפרו עליו שהיה אדם חרוץ ואמיץ, חבר טוב ועובד נאמן. ‏ הוא נהג לקחת על עצמו עבודות מסוכנות כדי למנוע סכנה מחבריו. הם ‏ זוכרים אותו כאדם ישר מאוד, בטוח בעצמו ועז נפש. לדבריהם לא ידע פחד ‏ מהו והאמין שלו לא יאונה רע.‏ לוגסי נסים, יהי זכרו ברוך.‏