יוסף בקמן

יוסף (יוסי), בן סטלה ואברהם, נולד ביום י"ג בחשוון תשי"ב (12.11.1951) ‏ בחיפה. בהיותו כבן ארבע, עבר עם משפחתו לגור במושב בית-לחם הגלילית, ‏ שם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "אלון". הוא המשיך את לימודיו ‏ התיכוניים בבית-הספר המקצועי "נשר", במגמה של חשמל למכונות. יוסף ‏ היה פעיל בקבוצת הספורט של המושב ואהב במיוחד את ענף הכדור-יד. כן ‏ אהב ריקודי עם והיה "המרקיד" של הנוער המקומי, במועדון התרבות ‏ שהקימו להם. מספר עליו מחנכו אברהם: "עובדת היותו בולט במסגרת ‏ החברתית בכיתה העניקה לו מקום מיוחד במערכת ההתייחסויות ‏ בבית-הספר. לעשות "שמח" ו"חיים" - שני מושגים אלה היו חלק בלתי-נפרד ‏ ממנו. לשמחה ולחיים הקדיש את כל מרצו, וביטא את מלוא משמעותם. בכל ‏ מקום שנדרש לתת - פשוטו כמשמעו - יוסי תמיד היה בין הראשונים, אם לא ‏ הראשון שבכולם. לא קרה שייעשה דבר-מה בלי שיוסי יהיה מעורב בעשייתו. ‏ הוא הצליח ללא מאמץ מיוחד להטביע את אישיותו בכל נושא ונושא, בכל ‏ עניין ועניין. 'בלי בעיות'… היה נוהג לומר". והוסיף חברו אליעזר: "למדתי ‏ להכירו מקרוב כשעבדנו יחד במטע המשותף. כל מי שעבד במחיצתו נדבק ‏ בהתלהבותו. יוסי היה הר של חיוניות, מלא טוב לב וגדוש אהבה ומסירות".‏ יוסף גויס לצה"ל בראשית פברואר 1970. בזכות היותו בעל מקצוע רצו ‏ להציבו לחיל החימוש אך הוא התנגד והצליח להתקבל לסיירת "חרוב". ‏ במסגרת שירותו עבר בהצלחה בזה אחר זה את הקורסים הבאים: מ"כ ‏ רובאים, נהגים, נהג משאית, מ"כים חי"ר, צניחה וקציני חי"ר. סיירת "חרוב" ‏ ניהלה אותה עת מלחמה בלתי-פוסקת במחבלים שחדרו לבקעה ואנשיה היו ‏ ‏"הנבחרת" של צה"ל. מספר חברו ליחידה, דוד: "יוסי התנדב ליחידה מהיותו ‏ אידיאליסט - חדור אהבת מולדת ובעל שורשים עמוקים. בתחילה לא היו ‏ אלה ימי זוהר - עבודה קשה, אימונים מפרכים, שרבים לא עמדו בכך. הלחץ ‏ היה כבד, אולם היה אחד בכל הפלוגה שנראה כאילו מצא בה את מקומו ‏ הטבעי. נחשלים ידעו תמיד מיהו בעל-הכוח שייתן חסותו עליהם, יעודדם ‏ וידרבנם. זה היה יוסי. גם בקורס הקצינים התבלט יוסי ללא מאמץ, ואף נשא ‏ ופיאר את שם יחידתו בגאווה. לא רק להערכת חבריו זכה, גם מפקדיו ‏ העריכוהו. ואכן, לכל משימה היה בוא ראש וראשון" .‏ בראשית פברואר 1973 סיים יוסי את שירות החובה והחל לעבוד כמאבטח ‏ מטוסים בשדה התעופה לוד. יחד עם זאת לא משך ידו מעבודת המשק ותכנן ‏ את נישואיו הקרובים עם חברתו האהובה אורית. כאשר הגיע למשק ‏ בחופשות או בשבתות, החל מיד בהתקנת ה"פטנטים" השונים, פרי רוחו ‏ היוצרת ותבונת כפיו. "יוסי היה הטוב והמסור שבבנים", אמרו הוריו. ‏ ‏"בשבילנו היה מוכן לעשות הכל". אולם בלבו הרחב של יוסי היה מקום ‏ לאהבה גם אל שאר בני המשפחה וחברי המושב ואלה השיבו לו אהבה. ערב ‏ פרוץ מלחמת יום-הכיפורים היה יוסי אמור לצאת בתפקיד בטיסה ‏ לאמסטרדם. במקום זאת נחפז להגיע ליחידתו ולא שעה להפצרות אנשי "אל ‏ על". הוא לא היה מוכן בשום פנים "לתת לאחרים לעשות את מלאכתו והוא ‏ יהיה בטוח בחוץ-לארץ". יוסי השתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים ‏ וכמ"מ סיור פרץ בראש אנשיו אל העיר סואץ. מספרים חבריו לקרב: "הכניסה ‏ לעיר הייתה בשדרה. התחלנו לשיר 'הבאנו שלום עליכם' ופתאום התפוצץ ‏ לידינו רכב מצרי. חבר'ה התחילו להיפגע. המצרים ישבו במארב והפגיזו את ‏ השיירה. יוסי רץ לאורך הבתים וסחב פצועים על הידיים. כאשר נפגע המ"פ ‏ נטל עליו יוסי את הפיקוד. הוא לא איבד את עשתונותיו בתוך אש התופת, ‏ חילק פקודות, עזר לפצועים, שוחח בקרש והפעיל את המרגמה". יוסי סירב ‏ להשאיר את חבריו הפצועים ועמידתו בגבורה הצילה חיי רבים מהם. למחרת, ‏ ביום ל' בתשרי תשל"ד (26.10.1973), נשלח יוסי בראש כוח כדי לבלום את ‏ נסיונותיהן של יחידות הארמיה השלישית לפרוץ את הכיתור. בסיומו של ‏ הקרב, כאשר עלה יוסי על הסוללה לראות את שלום לאנשיו, נפגע מיריית ‏ צלף מצרי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבית-לחם ‏ הגלילית. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן והוענק ‏ לו "עיטור המופת". וזה נוסח כתב העיטור: "במלחמת יום-הכיפורים בקרבות ‏ בעיר סואץ פיקד סרן יוסף בקמן ז"ל על מחלקת לוחמים. ב- 24 באוקטובר ‏ ‏1973, עם כניסתו לעיר, נתקל הכוח בהתנגדות עזה של האויב. מפקד היחידה ‏ נפגע. סרן יוסף בקמן ז"ל נטל את הפיקוד והוביל את הכוח שהוא מסתער ‏ בראשו לעבר כל בית ממנו ירו המצרים, תוך שהוא מפעיל את נשקו וזורק ‏ רימונים. בקרב זה נפגעו לוחמים רבים, ביניהם מרבית המפקדים. סרן יוסף ‏ בקמן ז"ל חילץ נפגעים רבים ותחת אש אויב נשא אותם על גבו לנקודת ‏ הפינוי. לאחר שעות לחימה רבות ארגן סרן יוסף בקמן ז"ל את חילוץ הכוח ‏ מהעיר סואץ ופיקד עליו בשעת החילוץ. בליל 25 באוקטובר 1973 פיקד סרן ‏ יוסף בקמן ז"ל על כוח אשר השתתף בניתוק הארמיה השלישית מהעיר סואץ. ‏ כוח קומנדו מצרי תקף אותם במפתיע. סרן יוסף בקמן ז"ל, שהבחין בו ‏ ראשון, פתח לעברו באש ובו בזמן ארגן את הכוח שעליו פיקד, כשהוא חשוף ‏ לאש האויב. בקרב זה נפגע ונפל. במעשיו אלה גילה סרן יוסף בקמן ז"ל אומץ ‏ לב, קור רוח, יזמה וכושר מנהיגות למופת".‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: יוסי היה מפקד מעולה ‏ וחבר נאמן. תמיד דאג לחייליו כאב טוב, עוזר ומבין. גם בקרב הקשה על ‏ העיר סואץ דאג ללוחמים ולפצעים והוכיח את איכותו הגבוהה כמפקד".‏

 חברו לנשק, שבח שטרן מספר: "יוסי גוייס למלחמת יום הכיפורים ביחידת מילואים חדשה, שהוקמה בימיה הראשונים של המלחמה. הגדוד נקרא "כוח ירון" ע"ש המג"ד - אורי ירון. המחלקה של יוסי הסתפחה לגדוד מחטיבה 55 שנכנס לסואץ ושם הוא נהרג.לאחר המלחמה הוקם על בסיס הגדוד הזה גדוד 420 בפיקוד מיכה בן ארי ( קפוסטא ) שהיה בחטיבת הצנחנים הדרומית ( אז - 525).