יוסף בקמן

תאריך לידה:
12 בנובמבר 1951
תאריך נפילה:
26 באוקטובר 1973
דרגה:
סרן
אזור נפילה:
סיני
שנת נפילה:
1973
תקופת נפילה:
מלחמת יום הכיפורים
מקום קבורה:
בית-לחם הגלילית
קורות חיים:
יוסף (יוסי), בן סטלה ואברהם, נולד ביום י"ג בחשוון תשי"ב (12.11.1951) ‏ בחיפה. בהיותו כבן ארבע, עבר עם משפחתו לגור במושב בית-לחם הגלילית, ‏ שם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "אלון". הוא המשיך את לימודיו ‏ התיכוניים בבית-הספר המקצועי "נשר", במגמה של חשמל למכונות. יוסף ‏ היה פעיל בקבוצת הספורט של המושב ואהב במיוחד את ענף הכדור-יד. כן ‏ אהב ריקודי עם והיה "המרקיד" של הנוער המקומי, במועדון התרבות ‏ שהקימו להם. מספר עליו מחנכו אברהם: "עובדת היותו בולט במסגרת ‏ החברתית בכיתה העניקה לו מקום מיוחד במערכת ההתייחסויות ‏ בבית-הספר. לעשות "שמח" ו"חיים" - שני מושגים אלה היו חלק בלתי-נפרד ‏ ממנו. לשמחה ולחיים הקדיש את כל מרצו, וביטא את מלוא משמעותם. בכל ‏ מקום שנדרש לתת - פשוטו כמשמעו - יוסי תמיד היה בין הראשונים, אם לא ‏ הראשון שבכולם. לא קרה שייעשה דבר-מה בלי שיוסי יהיה מעורב בעשייתו. ‏ הוא הצליח ללא מאמץ מיוחד להטביע את אישיותו בכל נושא ונושא, בכל ‏ עניין ועניין. 'בלי בעיות'… היה נוהג לומר". והוסיף חברו אליעזר: "למדתי ‏ להכירו מקרוב כשעבדנו יחד במטע המשותף. כל מי שעבד במחיצתו נדבק ‏ בהתלהבותו. יוסי היה הר של חיוניות, מלא טוב לב וגדוש אהבה ומסירות".‏ יוסף גויס לצה"ל בראשית פברואר 1970. בזכות היותו בעל מקצוע רצו ‏ להציבו לחיל החימוש אך הוא התנגד והצליח להתקבל לסיירת "חרוב". ‏ במסגרת שירותו עבר בהצלחה בזה אחר זה את הקורסים הבאים: מ"כ ‏ רובאים, נהגים, נהג משאית, מ"כים חי"ר, צניחה וקציני חי"ר. סיירת "חרוב" ‏ ניהלה אותה עת מלחמה בלתי-פוסקת במחבלים שחדרו לבקעה ואנשיה היו ‏ ‏"הנבחרת" של צה"ל. מספר חברו ליחידה, דוד: "יוסי התנדב ליחידה מהיותו ‏ אידיאליסט - חדור אהבת מולדת ובעל שורשים עמוקים. בתחילה לא היו ‏ אלה ימי זוהר - עבודה קשה, אימונים מפרכים, שרבים לא עמדו בכך. הלחץ ‏ היה כבד, אולם היה אחד בכל הפלוגה שנראה כאילו מצא בה את מקומו ‏ הטבעי. נחשלים ידעו תמיד מיהו בעל-הכוח שייתן חסותו עליהם, יעודדם ‏ וידרבנם. זה היה יוסי. גם בקורס הקצינים התבלט יוסי ללא מאמץ, ואף נשא ‏ ופיאר את שם יחידתו בגאווה. לא רק להערכת חבריו זכה, גם מפקדיו ‏ העריכוהו. ואכן, לכל משימה היה בוא ראש וראשון" .‏ בראשית פברואר 1973 סיים יוסי את שירות החובה והחל לעבוד כמאבטח ‏ מטוסים בשדה התעופה לוד. יחד עם זאת לא משך ידו מעבודת המשק ותכנן ‏ את נישואיו הקרובים עם חברתו האהובה אורית. כאשר הגיע למשק ‏ בחופשות או בשבתות, החל מיד בהתקנת ה"פטנטים" השונים, פרי רוחו ‏ היוצרת ותבונת כפיו. "יוסי היה הטוב והמסור שבבנים", אמרו הוריו. ‏ ‏"בשבילנו היה מוכן לעשות הכל". אולם בלבו הרחב של יוסי היה מקום ‏ לאהבה גם אל שאר בני המשפחה וחברי המושב ואלה השיבו לו אהבה. ערב ‏ פרוץ מלחמת יום-הכיפורים היה יוסי אמור לצאת בתפקיד בטיסה ‏ לאמסטרדם. במקום זאת נחפז להגיע ליחידתו ולא שעה להפצרות אנשי "אל ‏ על". הוא לא היה מוכן בשום פנים "לתת לאחרים לעשות את מלאכתו והוא ‏ יהיה בטוח בחוץ-לארץ". יוסי השתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים ‏ וכמ"מ סיור פרץ בראש אנשיו אל העיר סואץ. מספרים חבריו לקרב: "הכניסה ‏ לעיר הייתה בשדרה. התחלנו לשיר 'הבאנו שלום עליכם' ופתאום התפוצץ ‏ לידינו רכב מצרי. חבר'ה התחילו להיפגע. המצרים ישבו במארב והפגיזו את ‏ השיירה. יוסי רץ לאורך הבתים וסחב פצועים על הידיים. כאשר נפגע המ"פ ‏ נטל עליו יוסי את הפיקוד. הוא לא איבד את עשתונותיו בתוך אש התופת, ‏ חילק פקודות, עזר לפצועים, שוחח בקרש והפעיל את המרגמה". יוסי סירב ‏ להשאיר את חבריו הפצועים ועמידתו בגבורה הצילה חיי רבים מהם. למחרת, ‏ ביום ל' בתשרי תשל"ד (26.10.1973), נשלח יוסי בראש כוח כדי לבלום את ‏ נסיונותיהן של יחידות הארמיה השלישית לפרוץ את הכיתור. בסיומו של ‏ הקרב, כאשר עלה יוסי על הסוללה לראות את שלום לאנשיו, נפגע מיריית ‏ צלף מצרי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבית-לחם ‏ הגלילית. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן והוענק ‏ לו "עיטור המופת". וזה נוסח כתב העיטור: "במלחמת יום-הכיפורים בקרבות ‏ בעיר סואץ פיקד סרן יוסף בקמן ז"ל על מחלקת לוחמים. ב- 24 באוקטובר ‏ ‏1973, עם כניסתו לעיר, נתקל הכוח בהתנגדות עזה של האויב. מפקד היחידה ‏ נפגע. סרן יוסף בקמן ז"ל נטל את הפיקוד והוביל את הכוח שהוא מסתער ‏ בראשו לעבר כל בית ממנו ירו המצרים, תוך שהוא מפעיל את נשקו וזורק ‏ רימונים. בקרב זה נפגעו לוחמים רבים, ביניהם מרבית המפקדים. סרן יוסף ‏ בקמן ז"ל חילץ נפגעים רבים ותחת אש אויב נשא אותם על גבו לנקודת ‏ הפינוי. לאחר שעות לחימה רבות ארגן סרן יוסף בקמן ז"ל את חילוץ הכוח ‏ מהעיר סואץ ופיקד עליו בשעת החילוץ. בליל 25 באוקטובר 1973 פיקד סרן ‏ יוסף בקמן ז"ל על כוח אשר השתתף בניתוק הארמיה השלישית מהעיר סואץ. ‏ כוח קומנדו מצרי תקף אותם במפתיע. סרן יוסף בקמן ז"ל, שהבחין בו ‏ ראשון, פתח לעברו באש ובו בזמן ארגן את הכוח שעליו פיקד, כשהוא חשוף ‏ לאש האויב. בקרב זה נפגע ונפל. במעשיו אלה גילה סרן יוסף בקמן ז"ל אומץ ‏ לב, קור רוח, יזמה וכושר מנהיגות למופת".‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: יוסי היה מפקד מעולה ‏ וחבר נאמן. תמיד דאג לחייליו כאב טוב, עוזר ומבין. גם בקרב הקשה על ‏ העיר סואץ דאג ללוחמים ולפצעים והוכיח את איכותו הגבוהה כמפקד".‏
 חברו לנשק, שבח שטרן מספר: "יוסי גוייס למלחמת יום הכיפורים ביחידת מילואים חדשה, שהוקמה בימיה הראשונים של המלחמה. הגדוד נקרא "כוח ירון" ע"ש המג"ד - אורי ירון. המחלקה של יוסי הסתפחה לגדוד מחטיבה 55 שנכנס לסואץ ושם הוא נהרג.לאחר המלחמה הוקם על בסיס הגדוד הזה גדוד 420 בפיקוד מיכה בן ארי ( קפוסטא ) שהיה בחטיבת הצנחנים הדרומית ( אז - 525).
ההסטוריה הצבאית, כנראה אינה מכירה את היחידה הזו משום שהוקמה אד-הוק במלחמה ממאות חיילים וקצינים, שהיו באותו זמן ביחידת מעבר במפקדת קצח"ר (מיד לאחר שיחרורם מהסדיר) וטרם סופחו לאחת מיחידות המילואים.היחידה הצטיידה בהתחלה מכל הבא ליד בנשק ובתחמושת שנאספה ממחסני ההגמ"ר.במקביל הוקם באותה עת גם גדוד קצינים. היה לי הכבוד להיות בגדוד הזה מהקמתו במלחמה ובמשך כ-10 שנים".

 לזכרו הוציאה משפחתו לאור חוברת ובה דברי חברים על דמותו.‏ בקמן יוסף, יהי זכרו ברוך.‏

נרות שהודלקו: 13הדלק נר