שלמה יפת

שלמה, בן שושנה וחיים, נולד ביום כ"ג בניסן תשי"ב (12.3.1952), בקוצ'ין ‏ שבהודו. בשנת 1953 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה במושב נבטים. שלמה ‏ החל ללמוד בבית-הספר היסודי בנבטים ולאחר שבע שנות לימודים עבר ‏ ללמוד בבית-הספר "אשל הנשיא", שם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי. ‏ הוא המשיך ולמד בבית-הספר "אשל הנשיא" במגמה החקלאית-עיונית ועמד ‏ בהצלחה בבחינות הבגרות. שלמה היה תלמיד מצטיין, שהגיע להישגים ‏ מעולים בלימודים. ציוניו הגבוהים היו נושא לקנאתם של חבריו ללימודים ‏ ומקור אושר להוריו, שעודדוהו לשקוד על לימודו וסייעו לו בהתקדמותו. הוא ‏ היה בעל תפיסה מעולה והצטיין בשכל חריף ובדרך חשיבה יסודית ומעמיקה. ‏ מעולם לא הסתפק בחומר הלימודים שנלמד במסגרת בית-הספר ובכוחות ‏ עצמו חיפש דרכים להעשיר את ידיעותיו ולהרחיב את השכלתו. הוא הרבה ‏ לעסוק במחקר עצמאי ולא אחת הפתיע את מוריו ואת חבריו כשהעלה ‏ רעיונות חדשים ומקוריים לאחר עיון בספרים שונים שקרא. תשובותיו ‏ לשאלות, החיבורים שכתב וההרצאות שהכין, הצטיינו בבהירות רבה, בהיקף ‏ רחב ובעושר רב. הוא ידע לבסס את הדעות שהביע ולתמוך אותן בדברי ‏ גדולים וחכמים. על כן היו דעותיו מקובלות על מוריו. שלמה היה ידוע ‏ בנימוסיו הטובים ובהליכותיו הנעימות. למרות שהיה בעל ידע רב, הצניע את ‏ ידיעותיו ואפשר לחבריו לומר את דברם ורק אחריהם היה מוסיף משלו. עם ‏ זאת ידע להביע את עמדותיו והשקפותיו ובשעת ויכוח היה מגן עליהם בלהט ‏ רב ובתקיפות, עד שהיה משכנע את הזולת בצדקתו. הוא היה פעיל בעבודה ‏ במשק החקלאי ונחשב עובד אחראי ומסור. הוא בחר לעבוד דווקא בענף ‏ גידול הצאן, שמשך אליו מתנדבים מעטים. הוא אהב את עבודתו והחדיר את ‏ אהבתו זו גם בחבריו. הוא היה גם ספורטאי מצטיין והשתתף בתחרויות ‏ ליחידים ובתחרויות קבוצתיות, בעיקר בענף הכדורעף. הוא זכה בנצחונות ‏ רבים ומעידות על כך התעודות והמדליות שקיבל. הוא היה ספורטאי אציל ‏ רוח, שידע לקבל בכבוד את מנצחיו, השלים עם הפסדים, שהיו ממריצים ‏ אותו לשפר את יכולתו ולשאוף לניצחון בתחרות הבאה. הוא היה פעיל ‏ בוועדת הספורט בבית-הספר וארגן את התחרויות הבין-כיתתיות לזכר של ‏ בוגרי בית-הספר שנפלו במערכות ישראל. שלמה היה פעיל בחיי החברה ‏ בבית-הספר ונחשב כרוח החיה בפעולות התרבות ובעיקר בארגון מסיבות ‏ כיתתיות. הוא השרה סביבו אווירה טובה ונעימה, אהב לספר בדיחות ולשיר ‏ וסחף את חבריו בהתלהבותו הרבה ובשמחת החיים שלו. הוא התנדב לארגן ‏ מסיבות ומפגשים חברתיים, בהם היה הממריץ והמדרבן והנאתו הייתה ‏ גדולה כשהיה רואה יותר ויותר חברים נוטלים חלק בשמחה הכללית. שלמה ‏ אהב לטייל ולסייר ברחבי הארץ. הוא היה מרכז קבוצה של ידידים ויוצא עמם ‏ לתור נופים ואתרים בארץ. הוא אהב לנווט בשבילי הארץ ועל מפשה שהייתה ‏ שמורה עמו היה מסמן את המסלולים שעבר בהם. הוא התעניין בחי ובצומח ‏ וידע לכוון את מועדי הטיול לעונות הפריחה בכל אזור. בזכות אישיותו ‏ התוססת, הצטיינותו בלימודים והצלחתו בתחום הספורט, שכה שלמה ‏ בהיותו בן שש-עשרה להימנות עם נציגי בית-ספרו במשלחת נוער, שיצאה ‏ לגרמניה המערבית במסגרת המפעל לחילופי קבוצות נוער בין ישראל ‏ לגרמניה.‏ שלמה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר סיום ‏ הטירונות השלים קורס צניחה והורשה לענוד את כנפי הצנחן. אחרי-כן סיים ‏ בהצלחה קורס מפקדי כיתות. הוא שירת ביחידת סיור מובחרת של ‏ חיל-הצנחנים והשתתף באימונים מפרכים ובפעילות מבצעית. ביחידה השרה ‏ אווירה נעימה והקל על חבריו להתגבר על קשיי האימונים ועל המתח הרב ‏ שהיה כרוך בפעולותיה השונות של היחידה. עוד לפני ששוחרר מהשירות ‏ הסדיר בצה"ל נרשם ללימודים בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה ‏ העברית ברחובות. הוא קווה לשלב את לימודיו בעבודה במשק החקלאי, ‏ עבודה שאהב וראה בה את עתידו. הוא עזר לטפח את המשק של המשפחה, ‏ הסדיר את ענייני הכספים ועבד במטע ובלול. שאף לחזור למושב נבטים כדי ‏ לתרום מהידע שרכש לפיתוח הכפר ולקידום המשק המשפחתי. הוא עמד על ‏ סף שחרורו מהשירות הסדיר ועשה את יום-הכיפורים בביתו. כשהחלו לגייס ‏ את חבריו למושב יצא למקום הריכוז של יחידתו. הוא הצטרף לחבריו, ‏ שהשתתפו בהבקעת מערכי הצבא המצרי ממערב לתעלת סואץ. ביום כ"ח ‏ בתשרי תשל"ד (24.10.1973) הנהיג את חייליו, תוך גילוי אומץ לב ותושייה, ‏ אל תוך העיר סואץ. בקרב המר שניהלו חיילי צה"ל לכיבוש העיר נפגע שלמה ‏ ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע. השאיר אחריו ‏ הורים, שני אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.‏ יפת שלמה, יהי זכרו ברוך.‏