ישי מישר (סלומונוב)

ישי, בן בתיה (בטיאיל) ויששכר, נולד ביום כ"ד באלול תרצ"ו (11.9.1936) ‏ בתל-אביב וסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "ויצמן" בהרצליה ‏ ובבית-הספר החקלאי בבית ירח. ישי היה כבן שנתיים כאשר הגיעה המשפחה ‏ להרצליה, בשלהי קיץ 1938. בילדותו היה מקסים ומלהיב את הבריות ‏ בשיחות עם חבריו, וכבר אז דמיין וסיפר על הארץ. רחב אופקים היה ‏ בסיפוריו ובמעשיו. ישי אהב מאוד ספרות ושירה. מגיל צעיר קרא ספרי שירה ‏ והקדיש את מיטב זמנו לעיון בשירי אלתרמן ובשירי רחל וביצירותיהם של ‏ סופרים רוסיים. הוא כתב עשרות שירים, שהקדיש בעיקר לנושא האהוב ‏ עליו, שהיה טבוע בדמו מילדות - אהבת ארץ ישראל. הוא כתב שירי אהבה ‏ לארץ, לירדן ולכנרת, וכן שירים לזכרם של לוחמים, שנפלו במלחמת ‏ הקוממיות ובמערכות ישראל בכלל, אשר מחבריו הטובים נפלו בהן. ישי ‏ הקדיש זמן, מרץ ומחשבה רבים לטיפול בנוער. בנערותו היה פעיל בתנועת ‏ ‏"הנוער העובד", היה מדריך-גדנ"ע מהנודעים בארץ, ארגן צעדות וניהל ‏ מועדוני נוער. בשנים שהיה אזרח, היה בין הפעילים בקרב צעירי "מפלגת ‏ העבודה" בהרצליה. פעיל ב"מפלגת פועלי א"י" ומזכיר "הפועל" בהרצליה.‏ שי גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1954 ושירת בנח"ל המוצנח. כבר באותה שנה ‏ השתתף בקרב פנים-אל-פנים עם פידאיון בקרב הקשה על ניצנה ונפגע בראשו ‏ ובאוזנו. אז הורידו את כושרו הקרבי והוא עשה הכל כדי להחזיר את כושרו ‏ הקרבי המלא. בנח"ל יכול היה לתת ביטוי, הן לכישרונותיו בתחום הטיפול ‏ בנוער ובחיילים צעירים והן ליכולת הפיקוד וההדרכה ולכושר המנהיגות שלו. ‏ רוב שנות שירותו שירת בצבא הקבע והגיע לדרגת רב-סרן. ישי עבר קורס ‏ צניחה, קורס קציני חי"ר, קורס מפקדי פלוגות וסיים את בית-הספר לפיקוד ‏ ולמטה. בשנות שירותו מילא שורה ארוכה של תפקידי פיקוד והדרכה: היה ‏ מפקד היאחזות כרם שלום, מפקד מחוז לכיש, מפקד מחלקה ומפקד פלוגה ‏ בגדוד נח"ל מוצנח. כן היה בוגר בית-הספר לפיקוד ומטה של צה"ל.‏ שנים אחדות בחייו היה ישי אזרח, וגם שנים אלה היו למעשה קודש לפעילות ‏ בקרב נוער ולעבודה ביטחונית. מאות נערים היו חניכיו בגדנ"ע והם זוכרים ‏ אותו כמחנך ומדריך למופת, נערץ בזכות פשטות הליכותיו, בשל אהבת ‏ הבריות שלו ומעל לכל - בגלל יכולתו המופלאה לחנך, להדריך, לפקד ולהוליך ‏ אנשים אחריו. הוא היה חובב טבע ועם חניכיו "חרש" את הארץ לאורכה ‏ ולרוחבה, הרביץ בהם את אהבת הארץ ותולדותיה ולמדם ערכי מסורת ‏ יהודיים, כשהתנ"ך משמש נר לרגליו. שנים אחדות התגורר עם משפחתו ‏ במושב צעיר לימים אז, לכיש, שם עבד את האדמה עם אשתו עפרה, והיה ‏ ממונה על הביטחון באזור. אחרי מלחמת ששת הימים שב והתגייס לצה"ל. ‏ הוא פיקד על האחזויות, על ימי עליות לקרקע של גרעיני נח"ל ושימש מ"פ ‏ ומג"ד. בתקופת מלחמת ההתשה שירת כמפקד בטסה, בנח"ל-ים ובמחנה ‏ ‏"בלוזה" ובתקופה קשה זו עלה פעמיים על מוקשים ובנס ניצל. זמן קצר לפני ‏ מלחמת יום-הכיפורים זכה בתפקיד שייחל לו זמן רב - פיקוד על המכון ‏ להכשרה חינוכית של מפקדים בצה"ל. חניכיו במוסד זה לא ישכחו את ‏ הרצאותיו המלהיבות בנושאי טוהר הנשק, ערכי הלאום ומוסר. הוא היה בעל ‏ ‏"אות סיני", "אות מלחמת ששת הימים" ו"אות השירות המבצעי". ישי היה ‏ איש משפחה למופת, בן מסור להורים, אח טוב לשבע אחיותיו ולאחיו ‏ שלמה, בעל דואג ונאמן לאשתו עפרה ואב נפלא לשתי בנותיו אורית ומיכל. ‏ שעות הפנאי שלו היה קודש למשפחה ולקריאה בספרים. במלחמת ‏ יום-הכיפורים התנדב ישי לשרת ביחידה קרבית. הוא הצטרף לחטיבה שאת ‏ אנשיה הכיר היטב. ביום כ"ט בתשרי תשל"ד (25.10.1973) קיבל פיקוד על ‏ כוח. משימת הכוח שלו הייתה להשתלט על הכניסה לעיר סואץ. חוליה בת ‏ חמישה אנשים, בפיקודו של ישי, יצאה כחלוץ לפני הכוח, כדי לבדוק את ‏ השטח בכניסה לעיר ונתקלה באש עזה של המצרים. ישי יצא לבדו כדי לגלות ‏ את מקור הירי ואז נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ‏ בהרצליה. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, הורים, שבע אחיות ואח.‏ מישר (סלומונוב) ישי, יהי זכרו ברוך.‏