יצחק רונן (בוחבוט)

יצחק, בן רובידה ושלום ז"ל, נולד בשנת 1951 במרוקו. בן שלוש היה כאשר ‏ עלתה המשפחה ארצה, בשנת תשט"ו, והשתקעה בבנימינה. הוא החל את ‏ לימודיו בבית-ספר ממלכתי-דתי במושבה. כאשר סיים את בית-הספר היסודי, ‏ החליט ללמוד מקצוע כדי שיוכל לעזור בפרנסת המשפחה ברוכת-הילדים. כבן ‏ למשפחה דתית נרשם יצחק לבית-הספר המקצועי "תחכמוני" ולמד בו שתי ‏ שנים במגמת פקידות, ואחר-כך עבר למגמה ההומניסטית, בזכות חריצותו ‏ ותפיסתו המצוינת. הוא ביקש ללמוד בבית-הספר במבואות-ים, אך בגלל ‏ מצבה הכלכלי של המשפחה נמנע הדבר ממנו. כבכור הבנים היה יצחק לעזר ‏ רב לאמו ולאביו והושיט לאחיו ואחותו הצעירים עזרה ככל אשר היה לאל ‏ ידו. בתקופת הלימודים היה חניך בגדנ"ע והיה מעורב בכל פעולותיו ‏ בבית-הספר. בעיקר התמסר לקליעה למטרה והיה מטובי הקלעים במועדון ‏ הקליעה בחדרה. חצי שנה לפני שגויס לצה"ל נפטר אביו וכל נטל פרנסת ‏ המשפחה הוטל על כתפיו. הוא עמד בכך והיה למעשה "אבי המשפחה".‏ יצחק גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1970 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר ‏ הטירונות עבר קורס צניחה, קורס מ"כים חי"ר וקורס מש"קי מקלעים. את כל ‏ הקורסים האלה סיים בין הראשונים והוצב כמפקד כיתה ומדריך בקורס ‏ מ"כים. בהמלצה מיוחדת להענקת הדרגה כתב מפקדו, כי יצחק הוא: "חייל ‏ טוב וממושמע, אחראי לתפקידו ומבצע אותו על הצד הטוב ביותר". מפקד ‏ אחר אף ציין כי יצחק היה "סמל נצטיין בקורס המ"כים".‏ בתחילת אוגוסט 1973 שוחרר יצחק מהשירות הסדיר וחזר לחיים האזרחיים. ‏ חודשים אחדים שימש מדריך גדנ"ע בבית-הספר "הריאלי" והיה פעיל בקבוצת ‏ הכדורגל של "בית"ר" בבנימינה. תוכניותיו היו רבות. הוא עמד לשאת לאישה ‏ את ארוסתו ולהתחיל ללמוד בסמינר למדריכי גדנ"ע. אולם המלחמה קטעה ‏ תוכניות אלה. כשפרצה המלחמה לא קיבל צו קריאה משום שטרם שובץ ‏ במערך המילואים. על דעת עצמו הצטרף אל חבריו לנשק ועבר אתם את נתיב ‏ הדם והאש, מקרבות הבלימה בסיני ועד לכיבוש חלק מאפריקה המצרית. ‏ יצחק הצטיין במסירותו ובעזרתו לכל. הוא התנדב לשרת במוצב קדמי ותוך ‏ כדי חילופי אש עם האויב, נפגע ונפל ביום ט"ז בטבת תשל"ד (10.1.1974), ‏ ביום השנה למות אביו. יצחק הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבנימינה. ‏ השאיר אחריו אם ושישה אחים ואחיות. בשעת פטירתו ילדה אחותו הגדולה ‏ בן. במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "יצחק היה חבר טוב ‏ לחבריו וחייל מצטיין בפלוגתו. תמיד עזר וידע לעודד חיילים שהיה להם קשה ‏ יותר… דמותו נשארה ותשאר בתוכנו, של לוחם ששימש דוגמא".‏ חבריו מדריכי הגדנ"ע סיפרו: "רונן היה הבולט מכולם הן מבחינת מראהו ‏ המרשים והופעתו המסודרת, והן בדיבורו, שהתייחס תמיד לעניין. והעניין ‏ לגבי רונן היה כיצד לשרת בנאמנות ובשלמות את נושא הגדנ"ע, שכפי שידוע ‏ אינו אהוב במיוחד על תלמידי בית-הספר התיכון. רונן ידע תמיד להעביר את ‏ החומר בצורה יסודית ומעניינת, ואכן בשיעוריו הייתה נוכחות התלמידים ‏ מירבית. בהפסקות בין השיעורים אהבנו לשמוע את סיפוריו על בית הוריו ‏ בבנימינה. הוא סיפר בגאווה על האווירה המיוחדת בביתו בערב שבת ובחגים ‏ וחיכה בכליון עיניים ליום השישי, על מנת להימצא בחיק משפחתו. אנו ‏ מרכינים ראש לזכרו. זכרו לא ימוש מאתנו לעולם ועד".‏ רונן (בוחבוט) יצחק, יהי זכרו ברוך.‏