יצחק אהרון

בן משה וצילה זיכרונם לברכה. נולד ביום י"ג באדר תש"י (2.3.1950) ‏ בראשון-לציון, כבן-בכור למשפחה מיוצאי רומניה. ילדותו עברה עליו בשכונת ‏ ‏'המזרח' שבראשון-לציון. לאחר זמן עברה המשפחה לגור במרכז העיר, אבל ‏ קשריו של יצחק עם החברים מהשכונה נמשכו עד ליום מותו.‏ יצחק למד בבית-הספר 'רמז' שבראשון-לציון. יותר מאשר בלימודים העיוניים ‏ התבלט בכושרו-הגופני והיה פעיל מאוד בתחום הספורט. לפני שסיים את ‏ בית-הספר היסודי הצטרף להסתדרות הצופים במקום, אשר עוררה בו את ‏ יצר ההתנדבות לטובת הכלל. יצחק נכנס לבית-הספר המקצועי 'עמל' ‏ שברחובות והתמחה במקצוע החרטות. בשנתו האחרונה בבית-ספר זה סייע ‏ בפרנסת המשפחה, כששעות-היום מוקדשות לעבודה ושעות-הערב ללימודים. ‏ בפרק-זמן זה נמנה עם מתנדבי 'מכבי-אש' בראשון-לציון, ופעולותיו זכו ‏ להערכה רבה. כן התנדב ל'מגן-דוד אדום', שבמסגרת פעילותו בו עבר קורסים ‏ ונזדמן לו לשמש כמיילד של שתי נשים בתוך מכונית-האמבולנס.‏ תחומי-התעניינותו של יצחק היו רבים ומגוונים. הוא השתתף בחוגים שונים, ‏ כגון: ענפי-ספורט שונים, ריקודי-עט, טיולים וכד'. הנער, בעל הבלורית ‏ הגדולה והעיניים החומות, הסגור כלשהו והצנוע, התחבב על חבריו רבים, ‏ שידעו להוקיר את טוב-לבו ואת האינטליגנציה הטבעית שחונן בה.‏ בחייו של יצחק חלה תפנית, כאשר החליט, יחד עם שני חברים, לצאת ‏ לקיבוץ הגושרים שבצפון ולהתערות בו. שם אומץ בידי אחת המשפחות ‏ שקשר עמה קשרים הדוקים. קליטתו בקיבוץ, הן מבחינה מקצועית והן ‏ מבחינה חברתית, עלתה יפה. אבל כבר בגיל 17 וחצי, בראשית 1967, התגייס ‏ לצבא והתנדב לשורות הצנחנים. לאחר הטירונות עבר קורס-מ"כים, וכן עוטר ‏ בכנפי הצנחן. מחלת-ילדים, שנתנה אותותיה בגיל מבוגר, עיכבה את מסלולו ‏ הצבאי, שהגיע בו משך זמן עד לדרגת סמל. קורס מדריכי-צניחה, שביקש ‏ להשתתף בו, התחיל בלעדיו, ויצחק החליט לעבור לקורס-נהיגה. המקרה ‏ הפגישו עם אחד המג"דים בצנחנים, והלה אימצו אליו. מעתה עברו על יצחק ‏ חויות רבות, נעימות וגם מסוכנות. באותו זמן הצטלבה דרך-חייו בדרכה של ‏ יהדות, נערה שעתיד היה לשאת לאישה - מיד עם השתחררותו מצה"ל.‏ על-אף תשוקתו להמשיך את לימודיו החליט יצחק, שתמיד שאף לחיות חיים ‏ עצמאיים, להקים לו משק חקלאי בכפר-שמואל שבאזור איילון. כך הפך ‏ לחבר-מושב חרוץ ופעלתן, שהשקיע מרץ ואהבה רבה בגידולים החקלאיים. ‏ חבריו למושב הכירו בסגולותיו ומשכו אותו לעבודה ציבורית. נולדו לו שתי ‏ בנות - יפית ואילנית - ויצחק חי חיים מאושרים ומלאי-סיפוק.‏ מלחמת יום-הכיפורים קטעה לחודשים-מספר את דרכו השלוה של יצחק. הוא ‏ עבר עם החטיבה שלו לגדה המערבית של התעלה, לאזור איסמעיליה ‏ והשתתף בקרב על סרפאום. במקום זה התחפר עם חבריו עד לנסיגה ‏ בפברואר 1978, שהביאה להשתחררותו מן הצבא. המלחמה, שרבים מחבריו ‏ הקרובים נפלו בה, השאירה צלקת עמוקה בנפשו, אשר הגלידה במשך הזמן, ‏ בהשתקעו בעבודתו ובטיפולו המסור בביתו ובמשפחתו.‏ יצחק עצמו יצא מן המלחמה בלא פגע, אך גורלו השיגו, כאשר זומן במחצית ‏ נובמבר 1975 לשירות-מילואים פעיל. תאונת-מטוס קיפדה את חייו בעת ‏ מילוי תפקידו - ביום כ"ב בכסלו תשל"ו (25.11.1975). הובא למנוחת-עולמים ‏ בחלקה הצבאית שבבית-העלמין בראשון-לציון. השאיר אחריו אישה, שתי ‏ בנות ואח. בכפר-שמואל הוקמה אנדרטה לזכרו.‏ אהרון יצחק, יהי זכרו ברוך.‏