קורות חיים:
בן שמואל וחיה. נולד ביום כ"ט בתשרי תש"ז (24.10.1946) בקיבוץ בית-זרע שבעמק-הירדן. היה ילד רגיש וחולני מקטנותו, ואף אובחן, בטעות, מום בלבו, לפיכך הנחה אותו אביו, חובב המוסיקה, ללמוד פריטה בפסנתר - כתחליף לספורט ולמשחקי-תנועה. משנתגלתה טעות הרופאים, העדיף שלמה את הספורט וזכה בו להישגים מצוינים. למד בקיבוצו בבית-הספר היסודי ולאחר-מכן בבית-הספר התיכון. היה תלמיד מבריק ונעים-הליכות, אך גם ידע להתמרד, כאשר לא מצאו המורים מסילות אל נפשו העשירה והמסוערת. בגיל ארבע-עשרה חזר אל הנגינה בפסנתר ונתגלתה אהבתו הגדולה למוסיקה. עוד בבית-הספר התיכון ניצח על מקהלות קטנות, הלחין שירים ועיבד מנגינות. תשוקותיו האמנותיות מצאו להן אפיקים גם בציור ובעבודת קרמיקה. את שנת-הלימודים התשים-עשרה עשה בסמינר למורים למוסיקה שבארנים. אף כי לא הספיק לסיים את חוק-לימודיו בסמינר, סירב שלמה לדחות את גיוסו לשירות החובה. בנובמבר 1965 התגייס והתנדב לסיירת צנחנים. האוירה החברתית הטובה, ששררה ביחידה זו, סייעה לו לעמוד באימונים המפרכים. עבר קורס לצניחה, למ"כים ולנגינה. עלה לדרגת סמל. בהערכת המפקדים נאמר, כי שלמה הוא חייל מסור וממושמע, בעל יכולת-ביצוע גבוהה. במלחמת ששת-הימים נחל אכזבה אישית רבה, משום שיחידתו לא נדרשה לתת את חלקה בהתאם לכישוריה ונכונותה. באביב 1968 ניתנו לשלמה, על-פי פניית הקיבוץ שלו, שלושה חודשי חופשה מיוחדת כדי ליטול חלק בהכנת חג הארבעים של הקיבוץ. הוא שקע בעבודה קדחתנית - הלחין, ניצח והדריך זמרים. שלמה מילא את המשימה שהוטלה עליו בהצלחה רבה. אולם התשבחות הרבות שהרעיפו עליו לא הוציאוהו מגדודו ולא השחיתו את חוש הביקורת העצמית שניחן בו. תוך כדי אותה חופשה נקרא כפעם-בפעם חזרה אל יחידתו והשתתף במרדפים ובפשיטה על כראמה. בחורף 1969, מששוחרר מגיוס-החובה, נענה לבקשת תנועת השומר-הצעיר, שקיבוצו משתייך אליה, לסייע בציון החגיגי של יובל התנועה. חודשים אחדים היה מגויס כולו בהפעלת זמרים ונגנים צעירים, אשר העלו מחזמר, שאת לחניו חיבר הוא עצמו. ההצגה הועלתה בקיבוצים ועל במות בערים, ושוב האירה ההצלחה את פניה לשלמה. מעתה החלו לזרום אליו פניות מקיבוצים רבים, לסייע להם בביצוע מופעים חגיגיים. את רובן דחה, כי סירב להזניח את עבודת-הקבע שלו בקיבות - בענף הבננות. עם-זאת, לאחר שמילא את מכסת העבודה היומית, הוסיף לפעול בשדה המוסיקה, בערבים ובלילות. עייפותו הרבה והמתח הנפשי שהיה נתון בו, נתנו את אותותיהם. שלמה התחיל לתהות ולהגות מחשבות-כפירה בדבר דרכו הפוליטית-חברתית של הזרם הקיבוצי שהשתייך אליו. כדברו, הגיע למסקנות ולתגובות קיצוניות, עד כדי הינתקות פיסית מביתו האהוב ומקיבוצו. הוא עבר לגור בירושלים וביקש לשקם עצמו בכוחותיו-שלו. תחילת דרכו החדשה הייתה כמדריך בני-נעורים בפנימייה 'כרמית'. נטיותיו לספרות, מוסיקה, ציור וספורט וקסמו האישי חיבבוהו על חניכיו והקנו לו את הערכתם של המורים-המחנכים. באותה עת למד באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים. כעבור שנה-וחצי פנה להוראת מוסיקה בבית-הספר הקיבוצי שבמעלה-החמישה. מכאן עבר להדרכת נוער-שוליים ונערות סוטות - מטעם משרד העבודה. עיסוק זה נתן לו את ההזדמנות להכיר לפני-ולפנים גם את הצד האפל של מציאות ארצנו. לאחר-מכן עבר לעבודת-כפיים כמסגר, ועד-מהרה התמחה גם במקצוע זה. כל אותו זמן לא הזניח שמה את הפעלת כישרונו בהלחנת שירים ובארגון מופעים. הפרק הירושלמי בחייו, שנמשך כחמש שנים, פיתח את אישיותו הרב-גונית והעמיק את עולמו הרוחני, שיסודו בבית ספג-התרבות שבקיבוצו. הוא הרבה לקרוא ספרות, שירה, היסטוריה ודברי-הגות. אט-אט שבה אליו שלותו הנפשית וההכרה בצדקת דרכו הקודמת. הוא התחיל לתכנן את שובו לקיבוץ ובניית ביתו בו. מלחמת יום-הכיפורים חרתה חריץ עמוק בנפשו. הוא נטל חלק הקרבות על מעברי התעלה (בסרפאום) וחזה בכל אימי מלחמה אכזרית זו. אבל יותר מכל פגעה בו הידיעה על נפילת אחיו הצעיר והאהוב, בועז, ברמת-הגולן. עם תום המלחמה נדחתה בקשתו להתנדב מחדש ליחידת מבצעית, והוא חזר לירושלים. באביב 1974 הודיע שלמה להוריו על החלטתו הסופית לשוב לקיבוץ. עתה היה מפויס ושלם עם ערכי החיים והשקפת-העולם של התנועה שהשתייך אליה מנעוריו. בקיבוץ עסק בענף הדיג, ובזמנו הפנוי המשיך לטוות את חיי התרבות והאמנות שלו. להנצחת אחיו וחבריו פיתח על גדת-הירדן את 'גן-הבנים' - פינת-חמד לזכר הנופלים. בנובמבר 1975 יצא שלמה לשירות-מילואים בדרום. באותו זמן שכב אביו חולה הלב בבית-חולים במרכז הארץ. בתום המילואים הצליח שלמה לקבל מקום במטוס כדי לחוש אל אביו - אך המטוס התרסק ביום כ"ב בכסלו תשל"ו (25.11.1975). אביו, שלא היה בכוחו לעמוד בשכול השני בבניו, פקע לבו - והשניים, האב ושלמה, בנו, נטמנו באותה שעה, ביום 2.12.1975, באדמת קיבוץ בית-זרע. השאיר אחריו אם, אחות ואח. לאחר נפלו יצאו לאור מפרי-עטו: ספר שירים 'תוגה ומרחק' ואוסף של לחנים 'אלף צלילים'. ארד שלמה (יצחק), יהי זכרו ברוך.