קורות חיים:
בן אריה וחנה. נולד ביום י"ב בתמוז תשי"א (16.7.1951) בשדה-אליהו, קבוצה דתית בעמק בית-שאן. הוריו, מיוצאי גרמניה ואיטליה, היו מהחלוצים שהקימו את מקום היישוב המרוחק והנתון לסכנות תמידיות. רפאל למד בבית-הספר היסודי והתיכון המשותף של משקי הקיבוץ הדתי בעמק בית-שאן. עשה חיל בלימודיו. כשסיים את בית-הספר התיכון, נותרה עוד כחצי-שנה עד לגיוסו והוא התחיל לעבוד במשק. העבודה הייתה נהירה לו, כי מאז ימי-ילדותו היה מעורה בכל הנעשה במשק, ובמיוחד ברפת שהכיר בה כל פרה בשמה. לא החמיץ אף ביקורת-חלב אחת וסייע בהמלטות. הייתה לו חולשה לבעלי-חיים והיה בין הלהוטים לרכוש סוסים למשק ולטפל בהם. אמרו עליו, על רפי, כי מי שמרחם על בעלי-חיים, שלא על-מנת לקבל מהם גמול מעיד על עצמו כי ניחן בטוב-לב. ואם יחסו אל בעלי-חיים כך, על אחת כמה וכמה יחסו אל בני- האדם, אנשי סביבתו: גילה כלפיהם לב אוהב ורגיש, עין פקוחה לצרת הזולת ונהג להגיש עזרה לחברה במצוקה. כל-מה שעשה, עשה מתוך צחוק של שמחה. אי-אפשר היה לנזוף בו על מעשי השובבות והקונדס, שכה הרבה להשתעשע בהם, כי הדברים התנפצו אל צחוקו המלבב שסחף מייד את בני- שיחו. כאשר היה עד לריב התערב, וכבמטה-קסם הפך את המתיחות והעצבנות לשחוק כללי. במחיצתו של רפאל אי-אפשר היה לכעוס. עם-זאת, ידע רפאל גם להיות רציני ולגלות אחריות בעת-הצורך. סגולות אלו באו לגילוי בעת שירותו הצבאי, כאשר הוטלו עליו תפקידים קשים ואחראיים. לחיי הצבא הכשירה את רפי לא רק אווירת הבית הדתי-לאומי החם שגדל בו, אלא גם הפעילות הספורטיבית שעסק בה מילדות בהתלהבות ובהתמדה. הוא הוכתר כאלוף נוער הבוגרים של ארגון-הספורט הדתי 'אליצור'. החל מגיל 15 הצטיין במקצועות קפיצה לגובה, קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת, וזכה בתארים באירועים ספורטיביים שונים. כן היה פעיל בסגל קבוצת הכדורגל של שדה-אליהו, קבוצה הנקראת היום על-שמו. בתחילת דצמבר 1969 גויס רפאל לצה"ל במסגרת הנח"ל. עבר טירונות וקורס מ"כים ועלה לדרגת רב"ט. קורס אחר הקנה לו את הזכות לענוד את כנפי- הצנחן. נכנס לקורס קציני-חי"ר ועמד בו בהצלחה רבה - הועלה לדרגת סגן- משנה וכעבור זמן לדרגת סגן. בינתיים עבר לחיל-הרגלים המוצנח. על ההערכה לשירות מעידות חוות-הדעת של מפקדיו על עבודתו כקצין: 9.1.72 - "בעל רצון חזק להצליח במה שעוסק; חוש-אחריות מפותח; כושר- ניתוח-מצבים טוב"; 1.12.72 - "קצין טוב, יעיל, ממושמע ומסור, ומבצע את תפקידו ללא דופי; אהוד ומקובל על חייליו." האהדה מצד חייליו נבעה מיחסו החם, החרד והפשוט אליהם. שמר על שיוויון בעת שהסדיר ביחידה את העבודה, את השמירה וכד'. לא היה ערעור על הפקודות שנתן, כי החיילים ידעו שלא ייתן פקודות מיותרות. הוא דאג למלא את תפקידו עד הסוף ועשה זאת בפשטות ובטבעיות, וכך הציב דוגמה לפקודיו לעשות כמוהו. פעמיים האריך רפי, לפי בקשת הממונים עליו, את שירות- החובה - בתנאי שירות-קבע. אחד התפקידים שמילא במלוא הכשרון והמסירות היה - התמנותו למפקד בהיאחזות גיתית בבקעת-הירדן. הוא ידע להנהיג דפוס חיים ושגרה בהיחזות, ששימשו אותה לאורך-זמן. היאחזות זו הייתה בבת-עינו, גם לאחר שעזב אותה. כאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים יצא רפי עם יחידת-הצנחנים שלו לחזית סיני ועבר את התעלה. על פרק-זמן זה מספר אחד מחבריו: "בשעות הקשות של ההפגזה ראיתי את רפאל, כשהוא מעוטר בתפילין וטלית ומתפלל בדבקות. לשמע צעקות הפצועים ראיתיו רץ, חשוף למטר הפגזים, לסייע לפצועים. תמיד נע בראש הכוח ובלא היסוס, תוך כדי דאגה לחיילים שלידו, לבל ייפגעו. עצם נוכחותו האצילה עלי הרגשת-ביטחון באותם רגעים קשים." רפאל נשא לאישה את בחירת-לבו - חוה - מקיבוץ טירת-צבי. נולדה להם בת - שירית שעליה הרעיף אהבה רבה. ילד נוסף עמד להיוולד, ואז קרהו אסון - בעת אימונים במסגרת שירות-מילואים פעיל, ביום י"ז באלול תשל"ז (4.9.1974), נפל רפאל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים באדמת שדה-אליהו. השאיר אחריו אישה, בת, הורים, שש אחיות ואח. כעבור זמן נולד בנו, שניתן לו השם ליאור-רפאל. המשפחה והקבוצה הוציאו לאור ספר-זיכרון, ובו עדויות רבות על חייו ומעשיו של רפאל. רפאל בן-יצחק, יהי זכרו ברוך.