אלון טמים

בן יעקב וארלט. נולד ביום כ"א בניסן תש"ח (30.4.1948) בעיר סוס ‏ שבטוניסיה. המשפחה עלתה ארצה ביולי 1957, ואלון אז בן תשע. כבר הספיק ‏ ללמוד ארבע שנים בעיר-הולדתו, והנה עתה 'הושלך' אל סביבה זרה לו, שאת ‏ שפתה לא ידע. המשפחה השתקעה בטבריה, ובעיר זו סיים אלון את בית-‏ הספר הממלכתי ז'. היו לו ל'אלה' קשיי-הסתגלות לא מעטים, אבל בשקט ‏ ובהתמדה, ובחיוך התמידי, שכה היה אופייני לו, למד להתגבר עליהם. כאשר ‏ הצטרף לקן 'השומר הצעיר' בעיר והתערה בו, חש אלון שהכה שורשים ‏ במולדתו ושאיננו עוד הילד הנפחד והנבוך, שבא מרחוק מבית עשיר למדי, ‏ ועתה ידע את טעמה המר של מצוקה כלכלית.‏ אלון היה נער מסודר ושקדן, שהקפיד לעשות כל דבר בעתו ומעולם לא הניח ‏ אף אחת מחובותיו. לימודים בעתם, פעילות בתנועה בעתה, וחברים, ספורט ‏ ובילויים בעתם. כבר אז נכרו בו הפשטות, השקט, היושר, אי-הרצון להיות ‏ לטורח על הזולת, הסתפקות ביש ונכונות לעזור לכל חבר בעת צרה.‏ לאחר סיום לימודיו היסודיים למד אלון בבית-הספר התיכון י"ב בטבריה ועבר ‏ בו בהצלחה את בחינות-הבגרות. נאמן לעקרונות תנועתו הצטרף לגרעין נח"ל ‏ ‏'עשת', שיעדו היה להשתלב בקיבוץ שמרת. בספטמבר 1966 התחיל את ‏ שירותו בגיוס-חובה ועבר קורסים שונים במסלול הצבאי של נח"ל מוצנח. ‏ במסגרת שירות זה השתתף במלחמת ששת-הימים ברמת-הגולן.‏ הקריירה הצבאית לא הלהיבה את אלון, אבל הוא עשה את חובתו כנדרש, ‏ בנאמנות וללא כל ערעור. העיד אחד מחבריו: "הכול אצלו פשוט. כולם ‏ ‏'קיטרו' והוא לא. עבר את התקופה כאילו שהיא עוברת לידו... לא דיבר הרבה. ‏ עשה מה שחשב לנכון, בלי להיזקק לדיבורים."‏ בתום שירותו הצטרף סופית לקיבוץ שמרת. כאן רכש אט-אט ידידים ואוהדים ‏ מכל שכבות הקיבוץ. כשנה לאחר-מכן התנדב לעזרת קיבוץ אדמית הצעיר. ‏ שם עשה כשנה וחזר לשמרת עם בחירת-לבו לאה. בן עשרים-וארבע היה, ‏ כאשר נערכה חתונתם בקיבוץ. כעבור זמן נולדה בתם רוית, שהעריף עליה ‏ מסירות וחיבה אין-קץ. ‏ עד-מהרה נעשה אלון רכז ענף האבוקדו במשק, אבל הושיט יד עוזרת בכל ‏ מקום שנתבקש לכך. אלון "הכניס אווירה של יצירתיות; תמיד עשה משהו; כל ‏ הגינות פה הן בזכותו," מספר חברו. ואולם, הוא גם ידע ליהנות מן החיים 'בלי ‏ חוכמות ופילוסופיות'. עסק בכמה ענפי-ספורט. יותר מכל אהב לשוט בסירה ‏ בים. הוא היה בחור תמיר וזקוף-קומה ועל-כך כינוהו בשם-החיבה 'אלונגו'.‏ משפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נטל בה אלון חלק פעיל. עבר עם גדודו את ‏ תעלת-סואץ ועשה שם זמן ממושך. מן המלחמה האכזרית הזאת יצא ללא ‏ פגע, אך גורלו השיגו כעבור כשנתיים, כששירת במילואים. הוא נפל בעת ‏ מילוי תפקידו - ביום כ"ב בכסלו תשל"ו (25.11.1975). הובא למנוחת-עולמים ‏ באדמת קיבוץ שמרת, שכה אהב.‏ השאיר אישה, בת, הורים, שתי אחיות ואח. הקיבוץ פרסם חוברת לזכרו. ‏ אלון טמים, יהי זכרו ברוך.‏