עוזי יאירי

בן ברוך וחביבה. נולד ביום י"ב באב תרצ"ו (31.7.1936) ברמת-גן. בשנת 1938 ‏ נשלחה המשפחה על-ידי ההגנה לגור בשכונת 'מולדת' שבמזרח חולון. ‏ כשמלאו לעוזי שש שנים, נסע כל יום לבית-הספר 'אליאנס' שבתל-אביב. ‏ במשך הזמן עבר ללמוד בבית-הספר 'בילו' כיוון ששם למדו יותר עברית. ‏ בתחילת מלחמת השחרור עבר עוזי ללמוד בבית-הספר היסודי 'גורדון' ‏ שבחולון. המשיך בבית-הספר 'אורט' שביפו. את לימודיו התיכוניים סיים כבר ‏ כאשר היה קצין בצה"ל. כעבור שנים סיים את לימודי התואר הראשון במדעי ‏ המדינה והכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים.‏ עוזי גויס לצה"ל במרס 1955 והתנדב לנח"ל. התקדם מהר בתפקידו והיה ‏ למפקד-כיתה בדרגת סמל. אחרי-כן עבר לנח"ל המוצנח ושירת ביחידה ‏ שמוטה גור פיקד עליה. בזכות כשרונותיו ושאיפותיו מרחיקות-הלכת עלה ‏ במהירות רבה בשלבי הפיקוד. הוא סיים קורס-קצינים תוך כדי השתתפות ‏ בפעולות-תגמול רבות ובקרבות רבים. במלחמת ששת-הימים היה עוזי מפקד ‏ סיירת בדרגת רב-סרן ופיקד על פעולות רבות וחשובות של הסיירת. שאיפתו ‏ להשתלמות ולהתמחות בשטחים נוספים הייתה עצומה, כך יצא בשנת 1969 ‏ עם משפחתו לארצות-הברית וסיים שם את בית-הספר לפיקוד ומטה של ‏ הצבא האמריקני. עם שובו לישראל, בשנת 1970, נתמנה לסגן-מפקד-חטיבת-‏ הצנחנים. אחרי-כן מונה כראש לשכתו של הרמטכ"ל דאז - חיים בר-לב - ‏ ולאחר סיום תפקידו זה מונה למפקד חטיבת הצנחנים. כדי ללמוד גם את ‏ הצד המבצעי של תפקידו החליט להשתלם בטיס וסיים קורס-טיסה של צבא ‏ ארצות-הברית. במלחמת יום-הכיפורים היה עוזי מפקד חטיבת-הצנחנים ‏ שנלחמה בקרבות קשים באזור החווה הסינית. הוטל על עוזי לטהר את אחד ‏ מצירי-התנועה שהובילו אל ראש-הגשר, דרכו היו אמורים לזרום אספקה, ‏ תגבורת וציוד הגישור. בהצלחת המבצע הייתה תלויה צליחת תעלת-סואץ. ‏ האבדות שנגרמו לאנשיו בקרב חוללו בעוזי תמורה נפשית עמוקה. אחרי ‏ המלחמה הועבר לתפקידים במפקדת קצין צנחנים ראשי ובאגף המודיעין, ‏ ומילוי תפקידים אחראיים אלה עזרו לו להתאושש מהמשבר הקשה שעבר ‏ עליו במלחמה. עוזי השתתף בפעולות-מספר מעבר לגבול נגד כוחות ‏ המחבלים. הידועות שבהן - פעולת ביירות שפיקד עליה ובה נהרגו שלושה ‏ מראשי ארגוני המחבלים, ופעולת בסיס המחבלים באזור טריפולי שבלבנון.‏ ביום כ"ג באדר תשל"ה (6.3.1975) נפל אלוף-משנה עוזי בקרב במלון סבוי ‏ שבתל-אביב. הוא לא היה אמור ליטול חלק בפעולה נגד המחבלים שפרצו ‏ למלון, אך משהגיע למקום, בתוקף תפקידו כאיש-מודיעין, נטל נשק והצטרף ‏ לשתי החוליות שחדרו לבניין ושרבים מחייליהן הכיר היטב בהיותם פקודיו ‏ לשעבר. הוא נפגע מכדור שנורה לעברו במסדרון, בעת שעסק בטיהור חדרי ‏ המלון. כעבור זמן מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי ‏ שבקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, חמישה בנים ובנות והורים.‏ אחרי מותו נכתב הרבה על פועלו בעיתונות הישראלית. וכך סופר באחת ‏ הכתבות: "הוא היה איש שיחה נפלא, בעל רעיונות מקוריים, כושר ניתוח ‏ ואינטליגנציה מקפת, חבר ואיש-רעים, ובעיקר הוגן. הגינותו, יושרו עד תום ‏ היו לשם דבר בצה"ל. עוזי יאירי היה גם משורר וחרזן לעת מצוא וחיבר 'שירי ‏ שטויות' למסיבות פנימיות של הצנחנים. כמה משיריו היו לנכסי הצנחנים ‏ בשנים עברו, וחרף הרגשתו אחרי מלחמת יום-הכיפורים טרח להכין שירים-‏ מספר למסיבת הצנחנים." עם נאמנותו הרבה לתפקידיו בצה"ל היה עוזי אב-‏ משפחה למופת ושמר על קשר הדוק עם רעייתו ועם חמשת בניו ובנותיו. ‏ מאמרים על קורות-חייו ועל פעילותו הצבאית הופיעו גם בלקסיקון לביטחון ‏ ישראל ובספר לזכרם של בני רמת-השרון שנפלו במערכות-ישראל.‏ במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל דאז - רב-אלוף מרדכי גור: ‏ ‏"הכושר והאומץ של עוזי להתבונן פנימה, אל תוך נבכי השכל והרגש, היו ‏ נדירים ועשוהו לדמות מופת לפקודיו ולאמת-מידה קובעת מטעם מפקדיו. עם ‏ נפילתו של עוזי איבדנו אחד מקני-המידה העיקריים לבחינת עצמנו. גם בדרך ‏ בה נפל עוזי, הוא הותיר אחריו מאבק מצפוני כבד. בהתנהגותו קבע סטנדרט ‏ מוביל ואין לנו אלא ללכת בדרך שהתווה. אם בתוך המשפחה שימש עוזי מרכז ‏ כה איתן כפי ששימש בצה"ל - אין בפי ניחומים."‏ עוזי יאירי, יהי זכרו ברוך.‏