יוסף יוסף

בן לטיף וחנה. נולד ביום י"ד בניסן תשי"ד (17.4.1954) בכפר-סבא. ‏ תקופת-ילדותו עברה עליו ברמת השרון וכשהיה בן חמש שנים עקרה ‏ משפחתו מרמת-השרון והתיישבה בפרדס-כץ. את לימודיו היסודיים סיים ‏ בבית-הספר 'תוחלת' שבבני-ברק. אחרי-כן החליט ללמוד מקצוע ולמד ‏ בבית-הספר 'עמל' במגמת פחחות-רכב. בד-בבד עם לימודיו יצא לעבוד ‏ כפחח-רכב כדי לרכוש ניסיון ולשפר את כישוריו המקצועיים. שעות רבות ‏ מזמנו הפנוי הקדיש יוסף לקראת ספרים וכן לשמיעת מוסיקה מעל גבי ‏ תקליטים. הוא היה בן טוב ואח מסור ונאמן. תמיד הגן על אחיו ועל אחותו ‏ הקטנים, וכשהיו אלה מסתבכים בריב עם חברים היה נוהג לצאת להגנתם. ‏ הוא היה טוב-לב וישר-דרך והתרחק מבני-נוער שבסביבתו, אשר יצאו ‏ לתרבות רעה.‏ יוסף גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 וביקש להתנדב לחיל-הצנחנים. אך ‏ כשמבוקשו לא ניתן לו והוא גויס לחיל-הרגלים ושירת בחטיבת גולני, היה ‏ גאה מאוד בתג יחידתו. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יוסף בקרבות ‏ הבלימה הקשים ונפצע נפשית, כשנודע לו שמפקדו נהרג וגם אחד מחבריו ‏ הטובים ביותר נפל בקרב. לאחר שהסתיימה המלחמה, הועבר ליחידה עורפית ‏ ושימש בה כנהג. הוא היה חייל טוב וממושמע. מטבעו היה שקט, בעל אופי ‏ נוח וחברתי, אהוב ומקובל על חבריו ועל מפקדיו.‏ ביום ג' באלול תשל"ד (21.8.1974) נפל יוסף בעת מילוי תפקידו. הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, ‏ שני אחים ושתי אחיות.‏ במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יוסף שירת ביחידתנו ‏ כשלושה חודשים במחלקת הרכב והיה חייל ממושמע ואהוב על כל חבריו".‏ משפחתו תרמה ספר תורה על-שמו לבית-הכנסת. ביער המגינים ניטע עץ ‏ על-שמו של יוסף, להנצחת זכרו.‏ יוסף יוסף, יהי זכרו ברוך.‏