אברהם צבי

בן מיכאל ז"ל והדסה. נולד ביום י"ט בחשוון תשי"ח (13.11.1057) ‏ בפתח-תקוה. כשהיה בן חמש, עברה המשפחה לנס-ציונה, ושם למד ‏ בבית-הספר הממלכתי א' 'ראשונים'.‏ מורו של אברהם מעיד, כי כבר מכיתה א' התבלט כ"ילד מנומס, חיוך טוב על ‏ פניו, נענה תמיד ברצון לכל משימה, מעבר למה שנדרש ממנו". תכונות אלו ‏ ליוו אותו גם כאשר נכנס לבית-הספר התיכון-חקלאי שבבן-שמן ולמד בו ‏ ארבע שנים בתנאי-פנימייה. אברמי אהב גם את המקום וגם את העבודה ‏ החקלאית ברפת ובמספוא. הוא גילה רגש אחריות ומוטיבציה חזקה בכל ‏ עבודה שהוטלה עליו. הוא קיבל תעודת-בגרות בציון ממוצע גבוה, במיוחד ‏ הצטיין במקצוע המתימטיקה.‏ אברמי היה מגיל צעיר חבר באגודת הספורט 'מכבי'. הוא העדיף את משחק ‏ הכדורסל על ענפי-ספורט אחרים והוצב לנבחרת הכדורסל של בן-שמן. ‏ תחביביו האחרים היו משחק השחמט ואיסוף בולים.‏ אברהם חי חיי-חברה מלאים ומספקים. הוא התחבב על חברות וחברים ‏ רבים, שהתחממו ממאור-פניו וביקשו את קרבתו.‏ בתחילת פברואר 1976 גויס אברהם לצה"ל והתנדב לשרת ביחידת-צנחנים. ‏ דבקותו במטרה עמדה לו להתגבר על קשיי הטירונות בחיל-הרגלים, ‏ בקורס-צניחה, בקורס-מ"כים ובקורס-קצינים. הוא עלה לדרגת סגן ומילא ‏ תפקיד של מפקד-מחלקה. סמוך למועד סיום שירות-החובה נתקף אביו ז"ל ‏ במחלה קשה ונפטר. היה זה פרק-זמן קשה בשביל אברמי. הוא התנדב לשרת ‏ לפחות חצי שנה נוספת כקצין בשירות-הקבע, ולפי בקשתו הוטלו עליו ‏ תפקידי הדרכה. אם כי היה מפקד רציני, אף קשוח מעט, אהבוהו פקודיו ‏ בזכות יחסו האבהי.‏ המקרה העיור שם קץ לחייו של אברהם, והוא בן 21 בלבד. הוא נפל במילוי ‏ תפקידו - ביום י"ג באדר תשל"ט (11.3.1979). הובא למנוחת-עולמים בחלקה ‏ הצבאית של בית-הקרבות בנס-ציונה. השאיר אחריו אם, שני אחים ואחות.‏ מפקדו הישיר של אברהם כתב למשפחה השכולה: "חינוכו בבית, תכונותיו ‏ ושירותו ביחידת-הצנחנים הפכוהו לקצין מעולה, אשר שימש דוגמה לכולנו, ‏ ולחבר קרוב, שתמיד דאג לסייע לכל נזקק - וכל-זאת בענוה ובצניעות, שכה ‏ אפיינו אותו. מסירותו לעבודה הייתה מעל לנדרש, כפי שהיו מסירותו ודאגתו ‏ לבית ולמשפחה. אברמי היה חלק מאתנו, ובמותו איבדנו חבר יקר ואהוב, ‏ וצה"ל איבד קצין מצטיין".‏ צבי אברהם ('אברמי'), יהי זכרו ברוך.‏