שמעון אטיאס

בן יוסף ואביבה. נולד ביום ז' בניסן תשי"ז (8.4.1957) בבאר-שבע. סיים את ‏ לימודיו בבית-הספר היסודי 'מורשה' שבאופקים, המשיך ולמד באותו מקום ‏ בבית-הספר התיכון ואחרי-כן עבר לפנימיית 'שפיר' שבקרית-מלאכי, שם למד ‏ חשמלאות-מנועים והתמחה במקצוע חשמלאי גנרטורים ומערכות.‏ בילדותו היה המצב הכלכלי בביתו קשה מאוד, ונמנעו ממנו התענוגות שילד ‏ קטן נהנה מהם בדרך-כלל. אך הוא הבין את המצב ולא הקשה על הוריו. ‏ בהיותו הבכור בבית נרתם ברצון לעזור לאחיו שנזקקו לעזרתו. משגדל ורכש ‏ ידע בתחומים רבים, שימש להם מעין מורה פרטי ועשה רבות כדי לקדמם ‏ בלימודים. גם אביו היה נוהג להתיעץ אתו ולהיעזר בו בתחומים רבים.‏ שמעון היה פעיל מאוד בין חבריו ונודע כנער מלא שמחת-חיים ומרץ, ‏ טוב-לב, צנוע וישר. תמיד מוכן היה לעזור לחבריו בלימודים או בכל תחום ‏ אחר. עם-זאת, היה שאפתן ועומד על שלו ונכון להתמודד עם משימות קשות. ‏ היה מהחניכים הראשונים שהצטרפו לקורס בג'ודו שנערך באופקים, והוא ‏ התמיד והצטיין בו. כן, נהג לרוץ למרחקים ארוכים ושקד רבות על פיתוח ‏ כושרו-הגופני. במסגרת פעילותו בגדנ"ע זכה במקום הראשון בקפיצה לרוחק, ‏ והצטיין בריצה ובמקצועות-אתלטיקה אחרים. אך יותר מכול אהב את ‏ השחייה. חבריו מעידים עליו שהיה שחיין מעולה, השתלם בקורס ‏ מצילים-חובבים והוענקה לו תעודת מציל-חובב. כן הקדיש זמן רב למשחק ‏ השחמט.‏ כשהתחיל את לימודיו בפנימיית 'שפיר', היה פער גדול בינו לבין שאר ‏ התלמידים, כיון שלמד לפני-כן בבית-ספר שרמת-הלימודים בו הייתה נמוכה ‏ מאוד. בתחילה נכשל במבחנים, אך בזכות כוח הרצון שלו ושאפתנותו הצליח ‏ להשלים את החסר. במשך הזמן היה לתלמיד מצטיין וסיים את לימודיו ‏ בהצלחה.‏ מוריו וחבריו ללימודים העריכו אותו מאוד. הוא היה אדם בעל עקרונות, ‏ עקבי בעמדותיו והיה מביע את דעתו בתקיפות נגד עיוותים ואי-צדק. ‏ ובשל-כך עמד לא-פעם בפני מצבים קשים. אך הוא לא ויתר על זכותו לומר ‏ את דעתו. אחד מחבריו הטובים בפנימייה סיפר עליו: "הוא היה חלק ‏ בלתי-נפרד מחברתנו - במסעות, בטיולים ובערבי הבידור. תמיד שאף ‏ להתקדם וחיפש אחר תחומים נוספים, שיפתחו בפניו אופקים חדשים ‏ וילמדוהו דבר מה חדש. שמעון, שהיה מוכשר מאוד, לא חסך כל מאמץ ‏ לעזור לחבריו, ותמיד אפשר היה לראותו מוקף חברים המבקשים את עזרתו. ‏ הוא הרבה לבלות בקרב חבריו ולהשתתף בויכוחים סוערים, אך תמיד השמיע ‏ את דבריו בענוה, בביטחון ובטון שלו ומרגיע".‏ שמעון גויס לצה"ל בסוף יולי 1975. תחילה התנדב לשרת בקומנדו הימי, אך ‏ לאחר משך-האימונים הראשון התחרט וביקש לעבור לחיל אחר. אז הציבו ‏ אותו לחיל-האויר, והוא נשלח לקורס חשמלאי-מנועים. אך הוא רצה לתרום ‏ כפי-יכולתו ביחידה קרבית והתחיל מגיש בקשות-העברה ושולח מכתבים ‏ למפקדים ולבית-הספר. כל אמצעי היה כשר בעיניו להגשמת מטרתו. מפקדיו ‏ בקורס לא הבינו מדוע הכשיל את עצמו במבחנים, וכששאלו אותו למה עשה ‏ זאת ענה: "ברצוני לעבור לחיל קרבי". לאחר עשרה חודשים הצליח לעבור ‏ לחיל-הצנחנים ואז התחיל במסלול-האימונים הקשה. מפקדו סיפר, שבמסעות ‏ תמיד עזר לחבריו ועודד אותם להמשיך במאמץ ולא להישבר.‏ ביחידתו מילא תפקיד של מפעיל אר.פי.ג'י וכדברי מפקדו: "לתפקיד הזה צריך ‏ ראש, ולא כל אחד יכול למלא אותו". מפקדיו העריכו אותו מאוד, וראו בו ‏ לוחם מצוין וחבר טוב. אחד מחבריו ליחידה כתב עליו: "בסוף השבוע ‏ הראשון של הטירונות שמחנו כולנו לצאת הביתה לסוף-שבוע, אולם חייל ‏ אחד היה צריך להישאר לשמירה. המפקד ערך הגרלה, ואותו בחור שיצא ‏ בהגרלה טען שעליו לבקר בביתו משום שיש לו בעיות, המפקד נענה לו ושאל ‏ מי מוכן להחליף אותו. פתאום, איזה בחור שחרחר הרים יד והתנדב - היה זה ‏ שמעון…"‏ ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נפל שמעון בעת מילוי תפקידו באזור ‏ יריחו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבאופקים. השאיר אחריו הורים, ‏ שלושה אחים ושש אחיות.‏ חבריו ומוריו בבית-הספר הוציאו לאור חוברת לזכרו.‏ אטיאס שמעון, יהי זכרו ברוך.‏