יפתח אליוב

בן גדעון ואביבה. נולד ביום כ"ד בתשרי תשט"ז (22.10.1955) בקרית-טבעון. ‏ בילדותו סבל יפתח מליקויי-בריאות שונים, ולעתים קרובות היה מתעלף ‏ ומאבד הכרתו בעקבות כל חבלה, אף הקלה ביותר. עם-זאת, ניחן באופי חזק ‏ ובעקשנות, וידע לעמוד על שלו. חולשתו הגופנית לא הרתיעה אותו ‏ מלהתמודד אף עם ילדים גדולים וחזקים ממנו, אם רק היה משוכנע בצדקתו.‏ יפתח היה מבורך ב'יד-זהב' ותודות לחריצותו, להתמדתו ולכוח-רצונו החזק - ‏ הצליח בכל אשר פנה. הלימודים העיוניים לא היו הצד החזק שלו. הוא סיים ‏ את בית-הספר היסודי 'נרקיסים' שבקרית-טבעון, ולאחר פרק-זמן ממושך של ‏ לבטים ושתי שנות-לימוד בבית-הספר התיכון במקום מצא את מקומו בחברת ‏ הילדים של קיבוץ מעגן-מיכאל. הוא קיוה, כי שם ירבו המעש והתכלית על ‏ הלימוד העיוני, וכך יתאפשר לו להביא לגילוי את הכישורים האמיתיים שלו.‏ נתברר, כי חבלי-הקליטה של יפתח במעגן-מיכאל לא היו קלים. הוריו לא ידעו ‏ כלל, עם אילו קשיים ולחצים היה עליו להתמודד באותו פרק-זמן, כי מעולם ‏ לא דיבר על-כך. משנשאל, צייר רק תמונה ורודה של מצבו. אבל ‏ במרוצת-הזמן נתחשל, תוך כדי מאבק תמידי עם סביבתו החדשה, והוא הפך ‏ לעלם בוגר מבחינה נפשית וגופנית. יפתח אהב את חיי הקיבוץ, ומשהוכיח כי ‏ הוא יודע לעמוד בכל מבחן, זכה גם להוקרת חבריו, שקודם התייחסו אליו ‏ באי-אמון.‏ ככל שתנאי המקום והעבודה אפשרו זאת, הקדיש יפתח זמן לשני התחביבים ‏ הראשיים שלו: משחק השחמט והצילום. בשני תחומים אלה הגיע להישגים ‏ מפתיעים. בתקופת מלחמת יום-הכיפורים, שעה שרבים מחברי-המשק ‏ התגייסו ולחמו בחזיתות, חש יפתח במשא האחריות הכבד, הרובץ על כתפיו, ‏ כמי שמצא בית שני במקום, והוא הכפיל את מאמציו בעבודת הרפת - ענף ‏ שהתמחה בו זה מכבר.‏ מועד גיוסו לצה"ל היה קרוב. החלטתו של יפתח הייתה נחרצת - לשרת ‏ בצנחנים. בדרך האופיינית לו התכונן למלא משימה זו כיאות וביסודיות - ‏ על-ידי חישול כוחו הגופני ואימוני ריצות. בנובמבר 1973 זכה ללבוש את מדי ‏ הצנחנים. בתחילת הדרך, בטירונות ואף בקורס המ"כים, חש תסכול כלשהו, ‏ כי הוא ציפה לקשיים ולאתגרים חמורים הרבה יותר, והנה עמד במאמצים ‏ בקלות יחסית. רק לאחר שסיים, בציון גבוה, את קורס קציני החי"ר וחזר ‏ ליחידתו כמ"מ, חש סיפוק וחדוה בשירותו.‏ גולת-הכותרת של שירותו הצבאי הייתה השתתפותו הפעילה במבצע אנטבה - ‏ לשחרורם המופלא של החטופים, במרחק כה-עצום מן המולדת. בני-המשפחה ‏ היו נרגשים וגאים, ואילו הוא עצמו הצטנע, כהרגלו, ואף נמנע מלספר על ‏ חויותיו המרעישות. הוא רק הרבה לדבר על חברו, שנפצע קשה באותה ‏ פעולה, ובכל הזדמנות נסע לבקרו בבית-החולים.‏ ביום כ"ט באייר תשל"ז (17.5.1977) נפצע יפתח מתאונת-נשק והוא מת ‏ במקום - כך נפל במילוי תפקידו, כשהוא סגן בחיל-הרגלים המוצנח. הוא ‏ הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באדמת מעגן-מיכאל. השאיר אחריו ‏ הורים ואח.‏ אליוב יפתח, יהי זכרו ברוך.‏