ישראל אריאל

בן שלמה ושרה זיכרונה לברכה. נולד ביום י"ג בטבת תשי"ח (5.1.1958) ‏ בפתח-תקוה במשפחה ברוכת-ילדים, מיוצאי-תימן. הוא היה הבן החמישי ‏ מתוך שישה ילדים, ומכיון שנולד בשנת העשור למדינה נקרא שמו: ישראל.‏ את ראשית לימודיו עשה ישראל בבית-הספר הדתי 'נר-עציון' שבפתח-תקוה. ‏ בד-בבד עם פעילותו בשבט ישורון של תנועת 'בני-עקיבא' עשה חיל בלימודיו ‏ היסודיים וסיימם בהצטיינות. הוא הומלץ לקבל מלגה להמשך לימודיו ויצא ‏ לחבוש את ספסלי ישיבת 'בני-עקיבא' שבכפר הרא"ה. בשנת-לימודיו השנייה ‏ שם נפגעה אמו בתאונת-דרכים ונפטרה. ישראל התגבר על הכאב, המשיך את ‏ לימודיו בדבקות ובהצלחה, וסיים את מסלול-לימודיו בשנת 1976.‏ בזכות סגולותיו התרומיות התחבב ישראל על-נקלה על חבריו ללימודים ‏ ולתנועה. "היה זה נער אציל-נפש, בעל אישיות מיוחדת, שהקרינה מטובה על ‏ כל הסובבים אותו". כתב מי שהיה פה לחברים רבים, והוסיף: "תמיד אהב ‏ לעזור לזולת, ואהבת הבריות הייתה בו תכונה ראשונית".‏ משהתקרב מועד גיוסו לצה"ל, התלבט ישראל רבות בדבר קביעת עתידו. ‏ בתחילת נובמבר 1976 גויס לצה"ל ובמבדקים נמצא ראוי להצטרף ‏ לצוות-אויר, והוא אמנם השתוקק לעשות כן. אך בהשפעת אביו ויתר על ‏ רעיון זה והתנדב לחיל-הצנחנים. נתוניו הגופניים לא הקלו עליו לקבל את ‏ האישור לבחירה זו, אבל הוא התעקש עד שנענה. ישראל שיפר בהתמדה את ‏ כושרו הגופני ועמד באימונים המפריכים בחירוק-שיניים אך בהצלחה. גם את ‏ קורס-צניחה עבר בשלום.‏ ישראל סיים קורס מ"כים, כשדרגת רב"ט על שרוולו. מעתה עסק בעיקר ‏ בהדרכה במסגרת חיל-הצנחנים. הוא היה חייל למופת. במשך כל שירותו לא ‏ נרשמה לחובתו שום עברת-משמעת או תלונה. מפקדו העריך או אופיו במלים ‏ אלו: "בחור דתי, חייכן, טוב-לב ובעל חוש-צדק מפותח. בחור ישר, ‏ שהאידיאלים שהביאו אותו לחיל-הצנחנים, ליווהו עד ליומו האחרון. אהב ‏ את שירותו בחיל-הצנחנים. נחשב לבחור 'משקיע' בפלוגה ובסגל. ניכר בו, ‏ שהיה אוהב העם והמדינה".‏ ביום בו השתוללו המחבלים ב'אוטובוס הדמים' על כביש החוף שהה ישראל ‏ בחופשה בביתו. הוא נקרא לשוב לבסיס ונמנה עם הראשונים שעלו לצפון, ‏ ולקחו חלק ב'מבצע ליטני'. תוך כדי כיבוש וטיהור של אחד ממעוזי המחבלים ‏ בכפר מרון-א-ראש שבדרום-לבנון נפל ישראל בקרב. היה זה ביום ו' באדר ב' ‏ תשל"ח (15.3.1978).‏ ישראל הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. בתוך ‏ ההמון הרב שניצב ליד קברו היה גם שר-הביטחון, והוא הספידו: "לא הכרתי ‏ את ישראל, אבל בעשרים-וארבע השעות האחרונות שמעתי רבות את שבחו. ‏ שמעתי על כושרו ועל כישרונותיו, שמעתי כי היה תפארת למשפחתו. ואכן ‏ לא ייפלא, כי לא חיפש את הדרך הקלה - גם במסגרת חובתו של כל נער ‏ בישראל להתגייס לצה"ל - אלא חיפש את הדרך הקשה ומצאה במפוארת ‏ שבחטיבות צה"ל: בצנחנים… נפרד אני מישראל בשמי ובשם ממשלת ‏ ישראל". השאיר אחריו אב, שלושה אחים ושתי אחיות.‏ המשפחה תרמה לבית-כנסת ספר-תורה לזכרו של ישראל.‏ אריאל ישראל, יהי זכרו ברוך.‏